שמן דקלים - לפסח ולימות השנה

קוראים רבים פנו אלינו בעבר בשאלה האם שמן הדקלים, שמופיע במרכולים לקראת פסח, הינו ראוי למאכל והאם הוא מתאים לבישול, אפייה ו/או טיגון? התשובה המפורטת מופיעה כאן שוב תוך דגש שהשמן בריא בכל ימות השנה ולא רק בחג הפסח.

אכן. אפשר ורצוי להשתמש בשמן דקלים, לא רק במהלך חג הפסח אלא גם בכל ימות השנה. זאת בנוסף להמלצה הרגילה להשתמש בקביעות בשמן הזית. נזכיר את העובדות החשובות ביותר המוכיחות כי שמן הדקלים הינו בריא ביותר לשימוש יומיומי:

א. שמן דקלים מפיקים בדרך כלל מהפירות של דקל אפריקאי מיוחד הקרוי דקל השמן, שמנון (African oil-palm).

ב. שמן הדקלים הינו השמן הנפוץ ביותר בעולם, יותר מאשר שמן זית וגם יותר משמן קנולה. במזרח הרחוק הוא מהווה השמן העיקרי לבישול והוא מיוצר בעיקר ע''י מדינות כמו אינדונזיה ומלזיה. ישנן עדויות לכך שהשמן נמצא בשימוש כבר למעלה מ- 5000 שנים ברציפות.

ג. שמן הדקלים מופיע בארץ לקראת הפסח בעיקר משום שהוא ראוי לשימוש גם על ידי אלו המקפידים שלא לצרוך קיטניות בימי הפסח.

ד. קיימים שני סוגים עיקריים של שמן דקלים: 1. שמן דקלים = Palm oil שמן שמופק רק מציפת הפרי, על ידי בישול קל וסחיטה פשוטה והוא הזול יותר מבין השניים (כ- 10 ₪ לליטר), 2. שמן גלעיני הדקל = Palm kernel oil שמן המופק מגלעיני הפרי בתהליך מורכב יותר, מכיל מעל 80 אחוזי שומן רווי, והוא היקר יותר (כ- 50 ₪ לליטר).

ה. שמן הדקלים משמש בעיקר למאכל ובישול, וכשמן מוצק לאפיה (shortening),

ו. שמן גלעיני הדקל, בהיותו מוצק יותר בטמפרטורת החדר, משמש בעיקר להכנת מרגרינה ומוצקי אפיה, וכבסיס למוצרים קוסמטיים וסבונים.

ז. הרכב השמנים בשמן דקלים הינו מהבריאים ביותר: כ- 45 אחוז שומן רווי צמחי בריא (בעיקר חומצה פלמיטית - לא ללכת שולל אחרי 'המומחים' הקובעים שזוהי חומצת שומן רעה - פרטים נוספים בהמשך), כ- 40 אחוז נוספים – ח' אולאית (כמו בשמן זית), ושאר 15 האחוזים הנותרים – חומצות שומן בלתי רוויות.

ח. בגלל הרכב שמנים ייחודי זה, השמן הינו יציב ביותר בבישול ובטיגון (ללא יצירה של רכיבים פולרייים וגם לא פולימרים ציקליים המסוכנים לבריאות), עם נקודת עישון של מעל 250 מעלות (קנולה = כ- 210 מעלות, שמן זית = מעל ל- 230 מעלות) וחיי המדף שלו ארוכים יותר מהרבה שמנים אחרים.

ט. השמן יכול להוות תחליף מצויין למרגרינה או לחמאה במתכוני אפיה.

י. לשמן זה אין טעם לוואי והוא אינו מותיר טעם דומיננטי בתבשילים השונים.

יא. לאלו שאופים עוגות (בריאות), שמן הדקלים עדיף על פני שמן קוקוס, בעיקר משום ''ששמן קוקוס גורם לעוגה להיות דביקה ולעלות וליפול באותה מהירות כמו סופלה...'' (כעדותה של אחת הסטודנטיות בקורס חינוך לבריאות).

יב. לא להיבהל אם מוצאים בבקבוק ענן עכור של השמן – מדובר בהתגבשות ומיצוק של החלק הרווי של השמן. לפני כל שימוש, רצוי אך לא חובה, לערבב את השמן להבטחת פיזור שווה יותר של מרכיבי השמן. הנחת הבקבוק במקום חמים יותר תמיס את 'העננה' הלבנה - למי שהדבר מפריע...

יג. דעת המדע (וזוהי עמדת המדע הסותרת 'מחקרים' מגמתיים, של גופים אינטרסנטיים, שפועלים ללא הרף להפסיק את ייצור השמן ואת השימוש בו - פרטים בקורסים שלי).

1. רמת החומציות של השמן הזה הינה נמוכה מאחוז אחד וזאת תודות להיותו עשיר בנוגדי חמצון כמו ויטמין E (פי עשרה יותר משמן זית) וקרוטנואידים שונים, כולל בטה קרוטן (פי חמישה מגזר). נוגדי חמצון אלו תורמים גם הם לחיי מדף ארוכים של שמן הדקלים. שמן הדקלים הנושא את תו האיכות של הרמ"ת הינו בדרגת חמיצות של 0.2 בלבד !!! מדד הטריות של השמן (מדד פראוקסיד) עומד על 2 אחוזים בלבד - ערך מעולה לכל הדעות !!!

2. ויטמין E שבשמן הדקלים בא בצורה הטבעית והמושלמת ביותר, בעיקר משום שהוא מכיל גם את ארבעת הטוקופרולים של ויטמין E וגם את ארבעת הטוקוטריאנולים שלו. שמן הדקלים הנושא את תו האיכות של הרמ"ת מכיל את כל 8 תת היחידות של ויטמין E (4 טוקופרולים ועוד 4 טוקוטריאנולים). המקור המקובל של ויטמין E הינו שמן נבט חיטה (ולא שמן זית כפי שטועים לחשוב), אך הוא מכיל רק 5 מתוך 8 תת היחידות של ויטמין E ובעיקר חסר את הרכיבים החשובים גאמא ודלתא טוקוטריאנולים.

3. השמן הינו קל לעיכול, תורם מרכיבים חשובים לתחזוקת תאים ורקמות וגם משמש כמקור אנרגיה לניצול מיידי ע''י הגוף.

4. מחקרים שונים הוכיחו כי שמן הדקלים מעלה את רמת הכולסטרול הטוב, מבלי להעלות את הכולסטרול הרע ומבלי לגרום להתפתחות טרשת עורקים (שוב, בניגוד למופיע בתקשורת).

5. מחקרים שונים הוכיחו כי הכמות והאיכות של נוגדי החמצון בשמן הדקלים מעכבת התפתחות תאים סרטניים, משפרת את בריאות כלי הדם, ומונעת ניוון והזדקנות תאים.

6. תכונה חשובה מאד: מחקרים הוכיחו כי הוא עוזר להפחית את גורם הטרשת מספר אחת, ה- (LP(a ובכך הוא אפילו עוזר לשפר את מצב טרשת העורקים.

הערה חשובה מאד: גם שמן אגוזים יכול להיות בריא וטוב לפסח וגם לכל ימות השנה, אבל בהבדל חשוב מאד מאד: שמן אגוזי לוז, הינו בריא ומומלץ לשימוש, אבל שמן אגוזי מלך איננו בריא וגם לא מומלץ לצריכה. ברור לי שרבים יחשבו שמדובר בטעות, אבל חשוב לדעת את ההרכב הביוכימי של שמנים אלו, כדי להבין מדוע שמן אגוזי מלך איננו מומלץ: שמן אגוזי מלך מכיל רכיב שומני שלילי (אומגה 6) בכמות גבוהה מאד (מעל 60 אחוז), דבר שהופך אותו לשמן בלתי רצוי. לעומת זאת, שמן אגוזי לוז מכיל רכיב שומני חיובי וחשוב ביותר - אומגה 9 בריכוז של מעל 70 אחוז, ובכך הוא מתקרב לאיכות של שמן זית. הוא גם מכיל כמות נמוכה של רכיב השומן השלילי אומגה 6 (פרטים נוספים בהרצאות השונות על שמנים טובים ושמנים רעים).

בברכת חג שמח ומלא ברכה ואושר, בבריאות טובה ואיתנה תמיד!!!

© פרופ' חיים גמליאל

מחקר: צריכה קבועה של ביצים אינה מגבירה סיכון למחלות לב

בשנים האחרונות חוזרים מחקרים ומוכיחים כי צריכה קבועה של כולסטרול בתזונה לא גורמת לעליה ברמת הכולסטרול בדם, איננה מגבירה טרשת עורקים ולא גורמת לעליה בסיכון למחלות לב...

מחקר נוסף שפורסם בירחון המדעי Circulation מאשר שוב את שהיה ידוע כבר - שצריכה קבועה של ביצים איננה מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם. מחקר מקיף זה מסכם את המידע שנאסף על הרגלי התזונה של למעלה מ- 20 אלף רופאים במשך 20 שנה.

כיום ברור כבר מעבר לכל ספק שצריכת ביצים בצורה קבועה (ביצה אחת ליום), אינה מעלה את רמת הכולסטרול בדם ואינה גורמת לעליה בסיכון למחלות לב וכלי דם. עם זאת, התברר שכאשר צורכים בקביעות 2 ביצים או יותר ליום, קיימת עלייה מסויימת בסיכון למחלות לב וכלי דם. מניתוח המחקרים האלה מתברר כי העלייה בסיכון קיימת בעיקר אצל אנשים שצורכים 2 ביצים ליום, אך הם לא שינו ולא הורידו את צריכת הפחמימות הריקות בתזונה שלהם.

לכן חשוב להדגיש שוב ושוב : כל המבקש להגביר את הצריכה של ביצים בתזונה היומית, חייב תחילה לצמצם משמעותית את צריכת הפחמימות, מידי יום ביומו. צריכה מוגזמת של פחמימות פשוטות (סוכרים, ממתקים, עוגות, קינוחים) ובעיקר מוצרי מזון עתירי עמילן (לחם חיטה, אורז, תפוחי אדמה, פסטות) הינה הגורם מספר אחת לעליה בשומני הדם ''הרעים'' ובעיקר לעליה בטריגליצרידים ובכולסטרול ''רע''.

בהקשר זה נזכיר את המחקר המוביל שפורסם בשנת 2005 בעיתון הקרדיולוגים היוקרתי International Journal of Cardiology ובו בדקו האם צריכה מוגברת של כולסטרול מידי יום משפיעה לרעה על ערכי הכולסטרול בדם. במחקר זה העומד בכל הקריטריונים של מחקר מדעי אמין (מחקר קליני על בני אדם, כפול-סמיות, אקראי ומוצלב) הוכח כי צריכה קבועה של 2 ביצים ליום (המספקות מעל ל- 300 מ''ג של כולסטרול ליום) במשך 6 שבועות רצופים (!!) אינה גורמת לעליית רמת הכולסטרול הכללי או הרע בדם.

המיוחד במחקר זה הוא שבנוסף לנתונים הביוכימיים בדם הוא בדק גם את מצב זרימת הדם בעורקים ע''י מכשיר על-קול (אולטרה-סאונד) וגילה שאין כל הבדל בזרימת הדם אצל הנבדקים בין אם הם הוזנו ע''י 2 ביצים ליום או ע''י מנה מוגברת של דייסת שיבולת-שועל=קוואקר הידועה כמשפרת את רמות הכולסטרול בדם. מחקר זה גם הראה שוב כי דייסת שיבולת שועל מצליחה בפרק זמן קצר (6 שבועות) לשפר דרמתית את רמות הכולסטרול בדמם של הנבדקים.

החוקרים מוקיעים ושוללים את ההמלצה שניתנת כיום לחולי לב להימנע מצריכת ביצים ומזון המכיל כולסטרול וקובעים חד-משמעית שעל סמך מחקרים קודמים רבים ועל סמך מחקר זה, רופאי המשפחה והקרדיולוגים צריכים לעדכן את הידע שלהם וגם להסביר לחולים שלהם שצריכת מזונות מכילי כולסטרול אינה משפיעה לרעה על רמות הכולסטרול בדמם.

במשך שנים רבות טענתי וחזרתי וטענתי כי הכולסטרול בתזונה לא רק שאינו משפיע לרעה על רמות הכולסטרול בדם אלא הוא עוזר לכבד למתן ולאזן את רמת היצירה של הכולסטרול (שומן חיוני ביותר לכל תא בגופנו ובעיקר למערכת העצבים ולמערכת ההורמונלית). יתרה מזאת, מחקרים אחרים מוכיחים כי צריכה קבועה של כולסטרול (עד 300 מ''ג ליום) מביאה לעלייה רצויה ברמת הכולסטרול הטוב (HDL). הכולסטרול הטוב מהווה גורם מכריע במניעת טרשת והסתיידות עורקים.

עם זאת, צריך להזהיר אנשים הסובלים כרונית מרמות כולסטרול גבוהות בדמם, או אנשים עם בעיות בתיפקודי הכבד וכיס המרה, שלא להיתלות במסקנות של המחקרים האלה, ולא להפריז בצריכת מזונות עתירי כולסטרול, בעיקר כאשר אין צימצום משמעותי באחוז הקלוריות הבא מפחמימות פשוטות וממזונות עתירי עמילן. אנשים אלה צריכים לנהל מעקב צמוד אחר השינויים ברמות הכולסטרול בדמם, עם ההגברה של צריכת כולסטרול במזון, זאת מאחר ולאחוז קטן מאד של אנשים עם כולסטרול גבוה בדם יש ליקוי בתיפקוד הכבד ו/או בכיס המרה אשר משבש את מאזן שומני הדם.

מאידך, יש להוקיע את הרופאים הממהרים לרשום תרופות לאנשים עם כולסטרול גבוה מבלי לתת תחילה המלצות תזונתיות נכונות (כמו הימנעות מצריכת מוגזמת של פחמימות וממזונות המכילים שומנים מוקשים ו/או מרגרינה). הם גם אמורים להמליץ על השלמות תזונה חיוניות לאיזון הכולסטרול (ויטמיני B ובעיקר ויטמין B3 שהומלץ ע''י הוועדה העולמית בשנת 2001). הרופאים גם חייבים לנהל מעקב צמוד ומקביל אחר השינויים ברמות שומני הדם, כלומר לאשר ביצוע בדיקות תכופות של שומני הדם.

חשוב להדגיש שאם מתחילים טיפול תרופתי להורדת שומני הדם קשה להיגמל ממנו, ולאורך זמן הוא פוגע במערכות שונות בגוף, ובעיקר בכבד ובתיפקודי המוח.

© פרופ' חיים גמליאל

מי מפחד ממלח?

אנו עדים למגמה דוהרת בה רופאים ודיאטנים רבים גוזרים על מטופליהם להימנע לחלוטין ממלח כצעד 'חשוב' להגנה מפני יתר לחץ דם ו/או מפני מחלות לב וכלי דם. האמנם כל המפחית בצריכת מלח 'הרי זה משובח'?

במשך שנים רבות שררה מחלוקת בין החוקרים בנוגע לשאלה מה היא צריכת נתרן / מלח האופטימלית לשמירה על בריאות הלב וכלי הדם, אך מעולם לא פורסמו מחקרים תכליתיים שתמכו בהימנעות מוחלטת מצריכת מלח / נתרן!

אין חולק על כך שצריכה מוגזמת של מלח / נתרן מעלה את הסיכון לאירועים כאלו. עם זאת, כפי שציינתי שוב ושוב בשנים האחרונות, הנחיה לחולים הסובלים מיתר לחץ דם וממחלות לב וכלי דם להימנע לחלוטין מצריכת מלח/נתרן מגבירה את הסיכון לאירועים כאלו!

הדגשתי ואני חוזר ומדגיש כי רמת האשלגן בתזונה היא היא הקובעת: כל זמן שאדם מקפיד לצרוך אשלגן ביחס של 2:1 בין הנתרן והאשלגן בהתאמה אין שום הצדקה לגזור עליו להימנע מנתרן.

בסדרת מאמרים שפורסמה בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקרים תכליתיים רבי משתתפים, מהם עולה כי צריכת 3-6 גרם נתרן ביום הינה דווקא הטווח האופטימלי למניעת מחלות לב וכלי דם ותמותה מהן!!! מימצאי מחקרים אלו אושרו שוב ושוב במהלך השנים.

בחלק מהמחקרים נבחן הקשר בין מדידת הפרשת נתרן ואשלגן בשתן במהלך 24 שעות (כמדד להערכת צריכת נתרן ואשלגן) ובין אירועים קרדיווסקולריים (התקפי לב ואירועים מוחיים) ותמותה.

החוקרים מסכמים כי מסקנת המחקרים הללו היא שצריכת 3-6 גרם נתרן ליום לוותה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים, בהשוואה לצריכה רבה מדי או מועטה מדי של נתרן. יתרה מזאת, כפי שעולה מכל המחקרים העדכניים הללו, הפרשה גדולה יותר של אשלגן (אינדיקציה לצריכה מוגברת של אשלגן בתזונה) לוותה בסיכון מופחת משמעותית לאירועים קרדיווסקולריים ותמותה, בהשוואה להפרשת אשלגן נמוכה בשתן (פחות מ-1.50 גרם ליום).

משמעות תכליתית: צריכה מוגברת של אשלגן מלווה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים בהשוואה לצריכה מופחתת של אשלגן!!!

בהקשר זה הבהרתי בכל הזדמנות, במשך שנים רבות, כי מידת הצריכה של נתרן תלויה בעצם במידת הצריכה של אשלגן. האיזון בין השניים חשוב ואסור לשבש אותו ע"י גזירות של הימנעות מנתרן. המלצתי תמיד לצרוך מלח אשלגני (יחס 2:1 לטובת האשלגן) כמלח בריא יותר לכל אדם וגם לסובלים ממחלות לב וכלי דם, כולל אלו הסובלים מיתר לחץ דם. שימוש קבוע במלח אשלגני מבטיח שהיחס הנכון בין אשלגן לנתרן בגופנו יישמר בקביעות (ראו הערה חשובה בהמשך).

מלח אשלגני קיים בצורות שונות וניתן לרכוש אותו במרבית בתי הטבע ובחלק מהמרכולים (אם אין – אל תהססו לבקש שהמוצר יוצע במקום). לרוב המלח הזה מסומן כמלח "דל נתרן" אבל צריך לוודא שהוא מכיל רמה כפולה של אשלגן בהשווא לנתרן. עדיף תכשיר שמכיל רק נתרן ואשלגן ובמחיר סביר, בניגוד למוצרי 'מלח' יקרים אחרים שמכילים רכיבים נוספים, חלקם רק מיקרים את העלות של המלח.

אזהרה: כל הנוטלים תרופות "משמרות אשלגן" (לדוגמה: חלק מהתרופות ליתר לחץ דם) צריכים להימנע מתוספת אשלגן, כדי למנוע הצטברות יתר מסוכנת של אשלגן בדם וברקמות (יש לבדוק בעלון התרופה אם יש הנחיה ברורה להימנע מתוספת אשלגן!!!).

http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa1311889