top of page

מכוני מחקר והוראה

מידי פעם מופיעות כתבות המצטטות מחקרים הטוענים שסיבים תזונתיים אינם מגינים מפני סרטן המעי. האם נפסיק לאכול מזונות עתירי סיבים תזונתיים?

מידי פעם מופיעות כתבות הקובעות שתזונה עתירת סיבים לא מגינה בפני סרטן המעי הגס. בכל פעם שצצה כתבה כזאת פונים רבים בשאלה האם פירוש הדבר שאין עוד צורך בתזונה עתירת סיבים?

התשובה היא מורכבת. מחד ברור ממחקרים רבים אחרים שתזונה המכילה סיבים תזונתיים עוזרת לעיכול ובמקרים מסויימים גם מונעת מחלות רבות של דרכי העיכול. מאידך, תזונה עתירת סיבים תזונתיים (דגנים מלאים, פחמימות מורכבות) מכילה לעיתים קרובות גם כמות מופרזת של עמילנים – אשר מבחינת האינדקס הגליקמי שלהם הינם זהים כמעט לסוכר פשוט, כלומר גורמים לשיבוש ברמת הסוכר בדם, למרות הסיבים התזונתיים הבלתי מסיסים שבהם (תאית).


לכן, כפי שאנחנו לומדים בקורסים השונים, ישנם סיבים תזונתיים טובים יותר הבאים מדגנים מיוחדים עניים בעמילן (שיפון, שיבולת שועל, שעורים) ומקיטניות נטולות עמילן כמעט (סויה, שעועית, חומוס, עדשים). צריכתם של אלה עדיפה על פני המזונות העשירים בסיבים מסיסים עמילניים (קמח חיטה, תפוחי אדמה, אורז, איטריות), בעיקר משום שהיא מספקת פחמימות מורכבות מסיסות ולא מסיסות המשפרות את איזון הסוכר בדם, את איזון שומני הדם וגם משפרות את התגובה לאינסולין. עם זאת, פחמימות "טובות" אלה גם תורמות תרומה חשובה ביותר לשיפור בריאות מערכת העיכול ואף למניעת סרטן המעי הגס, אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר בימינו.



המאמרים בהם נקבע שסיבים תזונתיים אינם מגינים מפני סרטן המעיים מתייחסים לשאלה אחרת לגמרי – האם תזונה עתירת סיבים תזונתיים מגינה מפני חזרה של סרטן המעי אצל חולים שעברו טיפול לסילוק אדנומה של המעי. המחקרים אותם מצטטות הכתבות מעלים את האפשרות שהסיבים אינם מגינים מפני חזרת הסרטן והדבר אינו מפתיע כי חזרת גידולים סרטניים שונה מהותית מהאספקט של מניעת הופעת הסרטן מלכתחילה.

בשנים האחרונות מדברים יותר ויותר על ההשפעה הרעה של החלב ומוצריו על בריאותנו ומצטטים מקורות שונים להוכחת הטיעונים הללו.. האמנם יש בסיס מדעי לטיעונים אלו? האם הימנעות ממוצרי חלב תביא מזור לכולנו מהרשימה הארוכה של מחלות שנקשרו לצריכת חלב ומוצריו?

בעקבות פניות חוזרות ונשנות להבהרות בנושא זה, הבטחתי לרבים תשובה מפורטת על הנושא חלב ומוצריו במבחן המדע. להלן תגובתי המתומצתת לנושא כל כך שנוי במחלוקת. בחרתי לעשות זאת ע"י ציטוט השאלות של פונים שונים ומתן תגובה מדעית ממוקדת ותכליתית לכל שאלה.

ציטוט: "בשנים האחרונות מדברים יותר ויותר על ההשפעה הרעה של החלב ומוצריו על בריאותנו. מה דעתכם? האם יש לזה ממש בסיס?"

תגובה: תחילה אציין עקרונית כי כחוקר סרטן עם ותק של למעלה מארבעים שנה, הגעתי למסקנה חד-משמעית כי כל האמירות המצוטטות במאמרים ו/או בספרים מגמתיים נגד חלב ומוצריו, אינן עובדות מדעיות מוכחות אלא דעות מופרכות, לרוב מבית מדרשם של טבעונים המטיפים לטבעונות השוללת כל מוצר מזון שבא מן החי. תקצר היריעה מלפרט אך כדאי שיהיה ברור – על כל טענה נגד החלב ומוצריו יש תשובה מדעית השוללת אותה!!!

הערה חשובה: אין לי ולא כלום נגד טבעונות, להיפך, לכל הרוצים לבחור באורח חיים זה אומר שאני מכבד את נימוקיהם המוסריים, אך אין זה אומר שיש לגישה זו יתרונות בריאותיים על פני גישות תזונה אחרות (צמחונות, תזונה ים תיכונית, תזונת האדם הקדמון ועוד). על כך בדיוק הרצאתי בהרחבה בפעילות האחרונה של עמותת המורים בים המלח ובכל הסדנאות ברחבי הארץ. הדגשתי בעיקר את סיכומי המדע הקובעים שתזונה טבעונית מביאה למצב של חסרים קשים של רכיבי תזונה חשובים ביותר כמו B12 , אומגה 3, חלבונים, שמנים טובים, אבץ, ויטמין D , קרניטין ועוד, לצד צריכה בלתי מאוזנת של פחמימות ושל שמן צמחי רע מסוג אומגה 6 ועוד.

ציטוט: "הבעיה עם חלב – הרבה אנשים מפתחים אלרגיה לחלבון של החלב, ללקטוז."

תגובה: תחילה נבהיר – לקטוז בחלב הינו סוכר ולא חלבון. אין אלרגיה ללקטוז אלא לחלבוני החלב. יש רגישות ללקטוז. אדם עם אלרגיה לחלב, קרי לחלבוני החלב, אסור לו לצרוך חלב או מוצריו או כל מזון שיש בו מרכיב חלבי. אדם כזה אם ייחשף לחלב עלול לפתח תגובה אלרגית שיכולה להתבטא בגרד, חנק ואף במוות. אדם עם רגישות (לא אלרגיה) ללקטוז החלב עלול לפתח תגובות כמו גזים במעיים, שלשולים, עוויתות מעיים, ליחה בגרון ועוד. חלב, גבינה לבנה ואשל מכילים כמות גדולה של לקטוז ולכן אינם מתאימים לאנשים עם רגישות ללקטוז. אולם גבינות קשות, יוגורט, קוטג' ועוד מכילים ריכוז נמוך של לקטוז ויכולים לעיתים להתאים גם לרגישים ללקטוז.

ציטוט: "טוענים גם שבני אדם אינם יכולים לספוג את הסידן שבחלב בגלל רמת הזרחן שקיים בחלב. לכן עדיף לא לצרוך חלב פרה – חלב עיזים יותר קל לעיכול."

ציטוט: "כמות הסידן הנספגת בגוף גם לאחר צריכה מוגברת של מוצרי חלב מזערית ואינה מספיקה."

באשר לספיגת הסידן שבחלב – צריך להעמיד דברים על דיוקם. האם זרחן מונע לחלוטין ספיגת הסידן? בוודאי שלא. מחקרים מראים שהזרחן יפריע לספיגת עד 10% מתכולת הסידן אבל בוודאי שלא יפריע לספיגת שאר 90% מהסידן שבחלב. חשוב להזכיר שבמוצרי חלב ניגרים יש מעט סידן (100 מיליגרם ל- 100 מיליליטר), אבל בגבינות קשות תכולת הסידן יכולה להגיע גם ל- 1,000 מיליגרם ל- 100 גרם גבינה (לדוגמה: גבינת עמק לייט). מכאן שגם נוכחות הזרחן לא תפריע לספיגת מאות מיליגרמים של סידן ממוצרים אלו. אמנם ישנו הבדל קל בעיכול מוצרי חלב מפרה בהשוואה למוצרי חלב מעיזים, אך כמובן שאין לפסול מוצרי חלב מפרה. באשר לאחוזי הספיגה של סידן ממוצרי חלב, מחקרים רבים מראים שאפילו מגבינות קשות (בהן קיים חלבון הקזאין המתעכל יותר באיטיות) אחוז הספיגה של הסידן מהן עולה על 50% וזהו אחוז גבוה למדי. לדוגמה: 4 פרוסות של גבינה צהובה (שווה למאה גרם גבינה) שניתן לילדים שלנו תאפשר להם לספוג מעל 500 מ"ג סידן ליום – כמות פנטסטית לצעירים שלנו שבניית העצם אצלם הינה בשיאה בגילאים 12 עד 20 שנה !!!

ציטוט: "קיימים מוצרי מזון אחרים עתירי סידן. לדוגמה חלב סויה."

תגובה: מצטער לאכזב, אבל במאה מיליליטר משקה (חלב) סויה יש רק 100 מ"ג סידן וגם הוא מוסף באופן מלאכותי למשקה זה. זוהי טענה נפוצה אצל טבעונים, אבל טלו לידיכם קנקן של משקה סויה וקראו את טבלת הערכים התזונתיים שלו ותיווכחו בדיסאינפורמציה שמלעיטים אותנו. חשוב להדגיש שאני מאד בעד משקה (חלב) סויה אבל מכאן ועד הפיכתו למיתוס הדרך ארוכה.

ציטוט: "אמנם החלב מכיל סידן אבל יחד איתו הוא מכיל חומרים מזיקים נוספים. ניתן לקבל את כל מקורות הסידן ממקורות צמחיים-אגוזים, שקדים, טחינה וכדומה."

תגובה: תחילה נציין בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים – שספיגת והטמעת הסידן ממקורות צמחיים הינה דלה ביותר (כולל משומשום מלא) ובמקרה הטוב ביותר אינה עולה על 20 אחוז, בהשוואה למוצרי חלב בהם ספיגת והטמעת הסידן עולה על 50 אחוז !!!

נקח לדוגמה את השקדים, שמכילים קרוב ל- 270 מ"ג סידן למאה גרם – מחקרים מראים שצריכת והטמעת הסידן משקדים אינה עולה על 10% מתכולת הסידן שבהם !!! כלומר, אכילת מאה גרם שקדים (לא מומלץ) תספק לנו רק 27 מ"ג סידן, כאשר המינון היומי המומלץ הינו 1,000 מ"ג לפחות !!!

שנית, נשאל – איזה חומרים מזיקים נוספים מכיל החלב? – אנטיביוטיקה? הורמונים? מוגלה? – גופים אינטרסנטיים ומטיפים מדת הטבעונות, כולל הצמד חמד אורלי וגיא, לא בוחלים בתיאורים מפליגים של 'החומרים המזיקים' שבחלב ולכן, ברשותכם אאריך מעט בתגובתי בנושא זה:

ניקח כדוגמה את ריכוז ההורמון פרוגסטרון בחלב שעליו נאמר שהוא מצוי בכמויות גבוהות ומסוכנות בחלב ובמוצריו – אז כמה פרוגסטרון יש באמת בחלב? במשך למעלה מ- 40 שנה נעשות בדיקות יסודיות של רמות ההורמון בחלב והתוצאות היו ונותרו עד עצם היום הזה בתוך הטווח של 0.2 עד 1.2 מיקרוגרם (!!!) לליטר חלב, בהתאם לאחוז השומן של המוצר. כל חוקר מתחיל יוכל לספר לכם שמדובר ברמות אפסיות בהשוואה לרמות המוכרות בספרות הרפואית ככאלו שעלולות לגרום לנזק.

מה פירוש הדבר? – גם אם נשתה אלף ליטרים חלב ליום, לא תהיה להורמון שבהם שום השפעה שלילית או חיובית. ולמה זה? כי אם תכפילו אלף ליטר חלב במספר 1.2 מיקרוגרם של ההורמון שיש בכל ליטר, תגיעו לתוצאה של 1.2 מיליגרם של ההורמון !!! אני חוזר – שתיית אלף ליטר חלב ליום תכניס לגוף שלנו רק 1.2 מ"ג של פרוגסטרון. אני לא מכיר אפילו לא מחקר אחד שיראה שכמות כזו של הורמון תשפיע בדרך זו או אחרת.

אנא שימו לב – לא דיברתי על שתיית 3 כוסות חלב ליום, דיברתי על שתיית אלף ליטרים ליום, שגם בה אין שום סכנה מבחינת ההורמונים. לכמות האפסית שמגיעה בסופו של דבר למערכת העיכול שלנו אין השפעה כלשהיא על בריאותנו כי ההורמונים נהרסים במערכת העיכול ומה שנשאר מהם הוא ברמה של אפס מאופס וכלל לא מדגדגת את הרמה שנאסרה על ידי ה- FDA האמריקאי.

התחקיר של הצמד חמד הזה (אורלי וגיא) הינו העלבון הצורב ביותר שצריך לחוש כל אחד מאיתנו – האם הם חושבים אותנו למטומטמים? מה הם ניסו לעשות בכל התחקיר העלוב הזה? לגרום לנו להמיר את דתנו לדת הטבעונות!!! אני מכבד כל מי שדוגל בטבעונות לעצמו, אבל מרגע שהוא מנסה לרמות אותנו ולהוכיח שהטבעונות בריאה יותר על ידי נתונים מסולפים, או אז מתפקידי כמדען להוקיע תרגילים נלוזים שכאלו!!!

באשר לנוכחות האנטיביוטיקה בחלב או בבשר – עניתי על כך מאות פעמים בשנים האחרונות ולכן אגיב בצורה תמציתית אך תכליתית:

אינני נבהל מהימצאות אנטיביוטיקה, הורמונים, דיוקסינים וכדומה בדגימות של מוצרים מן החי (חלב, בשר, ביצים) – הסבירות שהם יגיעו אלי ברמה שגורמת לי נזק, שואפת לאפס. מבחינה ביוכימית – אחרי כל שלבי ההכנה של מזונות אלו לפני עלייתם לצלחת שלנו – הם כולם נעלמים ו/או נהרסים ו/או מנוטרלים והסיכון הזה הופך להיות אפסי ממש. נסביר זאת בקצרה – מדובר ברוב המקרים בחומרים בעלי זמן מחצית חיים קצר, מתפרקים בבישול, נהרסים במעבר דרך הקיבה שלנו, מנוטרלים ע"י תהליכי דטוקסיפיקציה בכבד שלנו ועוד ועוד. יחד עם זאת, אני ממשיך ודורש שהרשויות המתאימות ימשיכו לאכוף את החוקים הרלבנטיים לתחום זה במלוא התוקף ויענישו את העבריינים שבמוצריהם נמצאו שרידים של חומרים כאלו ברמות שמעל למה שנקבע בחוק.

ציטוט: " במהלך השנים האחרונות התפרסמו עוד ועוד מאמרים ומחקרים המציינים את הקשר בין חלב פרה למחלות שונות וביניהן סרטן השד."

תגובה: עבודות סקר המסכמות מידע מחקרי רחב היקף (Meta Analyses) קובעות חד משמעית שאין תחלואה מוגברת אצל אנשים הצורכים בקביעות מוצרי חלב, להיפך, סיכומי מחקר מעין אלו הראו שאנשים אלו נהנים מהגנה מפני סוגים רבים של מחלות, כולל סרטן לסוגיו. במשך 40 שנה (ולא רק בשנים האחרונות) חקרתי ובדקתי את הצד הזה של הטענות נגד מוצרי חלב ומצאתי עצמי שולל לחלוטין כל טיעון שהופיע בפירסום זה או אחר.

אל תטעו לחשוב שמאמר שמצטט כביכול מחקר מדעי אכן מביא בפניכם את פסיקת המדע. ממש ההיפך מכך – כל אחד בוחר לעצמו מאמרים או מחקרים שתומכים בדעות שלו. לי אין אינטרס לטובת צד זה או אחר ואני מביא רק פסיקות מדעיות של מאות ולעיתים אלפי מחקרים שבוחנים טיעון כלשהו, ללא הטיה לכאן או לכאן. לחסרי הניסיון אומר בקצרה – יש לייחס חשיבות למחקרים התערבותיים מבוקרים (בהם נותנים לנבדקים מוצר מסויים ובודקים לאחר זמן מה התגובות שלהם לכך, כאשר יש במקביל נבדקים שמשמשים כביקורת להשוואה) ומאידך יש להכניס לפרופורציות נכונות ומינימליות 'מחקרים' המראים כביכול קשר בין צריכת מוצר מזון כלשהו לבין תחלואה מסויימת.

לדוגמה: נמצא שאצל גברים שאוהבים בטהובן יש אחוז גבוה יותר של סרטן הערמונית. האם זה אומר שבטהובן והמוזיקה שלו גרמו לגברים הללו לסרטן הערמונית? כך בערך נראים כל המחקרים שמצאו 'הקבלה' בין צריכת חלב לבין 'ירידה בצפיפות העצם' וכדומה. כמבקר מדעי (בדימוס) של מחקרים לפני פירסומם בכתבי עת מדעיים אני מכיר היטב את כל 'התרגילים' הסטטיסטיים הללו ומבטיח לכם שאין בינם לבין מדע ולא כלום. כך גם עיוותו את מחקר סין והובילו את הבלתי מנוסים למסקנה המוטעית שהמחקר הזה מוכיח חד-משמעית שהטבעונות עדיפה. אבל על כך אגיב בהרחבה ובתכליתיות, בחסדי השם, בהזדמנות אחרת.

הדבר נכון גם לגבי שאלת הליחה שנגרמת מצריכת מוצרי חלב – שוב, בצורה ברורה הוכח במבחנים סטטיסטיים שאין קשר מובהק בין צריכת חלב והופעת ליחה בגרון. מחקרים קליניים מבוקרים הראו שאין הבדל ביצירת ליחה בין אנשים ששתו חלב פרה לבין אלו ששתו משקה (חלב) סויה. אמנם, ישנם אנשים שאצלם צריכת מוצרי חלב תגרום ליותר ליחה מהרגיל, אבל זוהי תגובה של אנשים שרגישים ללקטוז, סוכר החלב. כפי שציינתי לעיל, אנשים רגישים ללקטוז יפתחו תגובות כמו גזים, שלשולים, עוויתות מעיים ויש שיפתחו ליחה בגרון. זוהי צורה נוספת של רגישות ללקטוז וכפי שיש רבים שאין להם רגישות ללקטוז כך יש רבים שיצרכו מוצרי חלב ללא התפתחות ליחה. יתרה מזאת, מחקרים מתקדמים בנושא זה הוכיחו כי אצל חלק מצרכני החלב נוצרת תגובה של הרוק שלהם עם רכיבים מסוימים בחלב (חומרים מתחלבים) והיא זו שגורמת להם לתחושת ליחה! הוכח כי תגובה זו איננה תמיד בגלל רגישות ללקטוז וכי אין מדובר בתגובה אלרגית או דלקתית כפי שמנסים לטעון גומרים אינטרסנטיים!!!

נותרנו רק עם דילמה אחת שטרם נפתרה – האם צריכת מוצרי חלב גורמת להחמרה בסרטן הערמונית. ברור שמוצרי חלב אינם גורמים לסרטן הערמונית, אך טרם התקבלה תשובה מדעית חד משמעית לגבי השאלה האם גברים שלקו בסרטן הערמונית צריכים להפסיק צריכת מוצרי חלב מתוך הספק שמא רכיבים מסויימים בהם עלולים להגביר את התפשטות תאי הערמונית שעברו התמרה סרטנית.

לסיום – מציע לקרוא את הנספח החמישי של ספרי 'רפואת הרמב"ם במבחן המדע בן זמננו' בו הובא דיון מקיף על אבקת חלבון המיוצרת ממי גבינה ובו תמצאו מפרט מרשים של תכונות המרפא של מוצר החלב הזה, בעיקר העושר העצום של חלבוני חלב לסוגיהם השונים אשר מחקרים מדעיים אמינים הוכיחו שוב ושוב את הפעילות הרפואית המדהימה שלהם, כולל פעילות אנטי סרטנית מן המעלה הראשונה !!! על לקטופרין שמעתם? – חלבון חלב שפעילותו האנטי-סרטנית הוכחה בעשרות מחקרים מדעיים אמינים ממש כפי שהוכח לגבי רכיבים פפטידיים בחלב שתרומתם לבריאותנו בל תסולא בפז. כאמור, פרטים רבים נוספים בנספח הנ"ל.

בבריאות טובה ואיתנה תמיד

  • 21 בספט׳ 2022

אנו עדים למגמה דוהרת בה רופאים ודיאטנים רבים גוזרים על מטופליהם להימנע לחלוטין ממלח כצעד 'חשוב' להגנה מפני יתר לחץ דם ו/או מפני מחלות לב וכלי דם. האמנם כל המפחית בצריכת מלח 'הרי זה משובח'?


במשך שנים רבות שררה מחלוקת בין החוקרים בנוגע לשאלה מה היא צריכת נתרן / מלח האופטימלית לשמירה על בריאות הלב וכלי הדם, אך מעולם לא פורסמו מחקרים תכליתיים שתמכו בהימנעות מוחלטת מצריכת מלח / נתרן!

אין חולק על כך שצריכה מוגזמת של מלח / נתרן מעלה את הסיכון לאירועים כאלו. עם זאת, כפי שציינתי שוב ושוב בשנים האחרונות, הנחיה לחולים הסובלים מיתר לחץ דם וממחלות לב וכלי דם להימנע לחלוטין מצריכת מלח/נתרן מגבירה את הסיכון לאירועים כאלו!


הדגשתי ואני חוזר ומדגיש כי רמת האשלגן בתזונה היא היא הקובעת: כל זמן שאדם מקפיד לצרוך אשלגן ביחס של 2:1 בין הנתרן והאשלגן בהתאמה אין שום הצדקה לגזור עליו להימנע מנתרן.

בסדרת מאמרים שפורסמה בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקרים תכליתיים רבי משתתפים, מהם עולה כי צריכת 3-6 גרם נתרן ביום הינה דווקא הטווח האופטימלי למניעת מחלות לב וכלי דם ותמותה מהן!!! מימצאי מחקרים אלו אושרו שוב ושוב במהלך השנים.

בחלק מהמחקרים נבחן הקשר בין מדידת הפרשת נתרן ואשלגן בשתן במהלך 24 שעות (כמדד להערכת צריכת נתרן ואשלגן) ובין אירועים קרדיווסקולריים (התקפי לב ואירועים מוחיים) ותמותה.


החוקרים מסכמים כי מסקנת המחקרים הללו היא שצריכת 3-6 גרם נתרן ליום לוותה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים, בהשוואה לצריכה רבה מדי או מועטה מדי של נתרן. יתרה מזאת, כפי שעולה מכל המחקרים העדכניים הללו, הפרשה גדולה יותר של אשלגן (אינדיקציה לצריכה מוגברת של אשלגן בתזונה) לוותה בסיכון מופחת משמעותית לאירועים קרדיווסקולריים ותמותה, בהשוואה להפרשת אשלגן נמוכה בשתן (פחות מ-1.50 גרם ליום).

משמעות תכליתית: צריכה מוגברת של אשלגן מלווה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים בהשוואה לצריכה מופחתת של אשלגן!!!

בהקשר זה הבהרתי בכל הזדמנות, במשך שנים רבות, כי מידת הצריכה של נתרן תלויה בעצם במידת הצריכה של אשלגן. האיזון בין השניים חשוב ואסור לשבש אותו ע"י גזירות של הימנעות מנתרן. המלצתי תמיד לצרוך מלח אשלגני (יחס 2:1 לטובת האשלגן) כמלח בריא יותר לכל אדם וגם לסובלים ממחלות לב וכלי דם, כולל אלו הסובלים מיתר לחץ דם. שימוש קבוע במלח אשלגני מבטיח שהיחס הנכון בין אשלגן לנתרן בגופנו יישמר בקביעות (ראו הערה חשובה בהמשך).

מלח אשלגני קיים בצורות שונות וניתן לרכוש אותו במרבית בתי הטבע ובחלק מהמרכולים (אם אין – אל תהססו לבקש שהמוצר יוצע במקום). לרוב המלח הזה מסומן כמלח "דל נתרן" אבל צריך לוודא שהוא מכיל רמה כפולה של אשלגן בהשווא לנתרן. עדיף תכשיר שמכיל רק נתרן ואשלגן ובמחיר סביר, בניגוד למוצרי 'מלח' יקרים אחרים שמכילים רכיבים נוספים, חלקם רק מיקרים את העלות של המלח.


אזהרה: כל הנוטלים תרופות "משמרות אשלגן" (לדוגמה: חלק מהתרופות ליתר לחץ דם) צריכים להימנע מתוספת אשלגן, כדי למנוע הצטברות יתר מסוכנת של אשלגן בדם וברקמות (יש לבדוק בעלון התרופה אם יש הנחיה ברורה להימנע מתוספת אשלגן!!!).

© פרופ' חיים גמליאל

bottom of page