לכולנו מוכרת ההמלצה הקלאסית להרבות באכילת ירקות ממינים ומסוגים שונים. האם ישנם ירקות / פירות אשר עליהם ניתן לומר שהם המובילים ביותר בתכולת מזינים רפואיים? על מנת לענות על שאלה זו, אתמקד בפירסומים שונים הביאים את ההמלצות של מומחים מהטובים בעולם אשר הגיעו למסקנה שישנם לפחות 5 מזונות צמחיים שהם מן המובילים ביותר בהרכב הרפואי שלהם סלק – הצבע האופייני של הסלק איננו רק מראה מלבב אלא גם עדות לעושר עצום של חומרי רפואה, בעיקר בטה-ציאנינים אשר הוכחו כיעילים ביותר לעיכוב הצמיחה של תאים סרטניים. למרות החשש של הסובלים מסוכרת, אין בסלק הכהה פחמימות פשוטות ו/או עמילנים, ומחקרים אחרונים משבחים את צריכתו הקבועה כאמצעי לשיפור האיזון של הסוכר בדם, בעיקר אצל אנשים המפתחים תנגודת לאינסולין או סוכרת בשלביה הראשונים. בהקשר זה נזכיר את המלצתנו הקבועה, מזה למעלה מ- 10 שנים, להשתמש במים בהם בושל הסלק כמשקה בריאות מן המעלה הראשונה, כזה שמשתווה בסגולותיו הרפואיות ליין אדום יבש. רגלת הגינה – צמח זה נחשב לצמח מרפא לכל דבר במדינות כמו מקסיקו, בעוד שבמדינות המערב הוא מוגדר בטעות כעשב שוטה. צמח זה הינו העשיר ביותר בשומנים מסוג אומגה 3, שומנים שמצויים בדרך כלל בשמן דגים ובשמן פשתן. מחקרים אחרונים הראשו שהוא גם מכיל ריכוז גבוה של ההורמון מלטונין, הורמון טבעי המיוצר ומופרש מבלוטת האצטרובל שבמוח במחזור קבוע בשעות היממה, ומשפיע על תהליכים רבים בגוף. נזכיר בהקשר זה את המלצתנו הקבועה, מזה למעלה מ- 10 שנים, לצרוך ירק זה כתוסף קבוע לסלט. רגלת הגינה שימשה ירק קבוע בשולחנם של יהודי תימן ומחקרים שאספנו מראים שלצמח מופלא זה יש למעלה מ- 50 פעילויות רפואיות מוכחות. המלצתי: בחודשים ינואר/פברואר ניתן לרכוש במשתלות עציצים עם הצמח ולגדלו בבית. הצמח מתפתח בקצב מדהים ובתוך מספר שבועות אפשר להפיק משני עציצים כמות המספקת לצריכה יומית במשך חודשים ארוכים. זהירות: צמח זה עשיר בויטמין K ובחומצה אוקסלית – לא רצוי לאנשים הנוטלים קומדין ומדללי דם ולאנשים הסובלים מאבנים בכליות מסוג סידן-אוקסלט. כרוב – שימש במשך אלפי שנים, ירק קבוע בשולחנם של הסינים והם העריכו מאד את תכונות המרפא שלו. כל הסוגים של כרוב עשירים בויטמינים, מינרלים וחומרי רפואה רבים (אינדולים, סולפה-רפאנים ועוד ועוד), חלקם בעלי פעילות אנטי סרטנית מוכחת. נזכיר בהקשר זה את המלצתנו הקבועה לצרוך כרוב, בכל צורה, כולל הכנת מחית של הכרוב לטיפול בתחלואי מערכת העיכול. מחקרים הראו שהוא עשיר בחומרי מרפא לכיבים עיכוליים, כולל גלוטמין וחומר המכונה "ויטמין U". זהירות: אנשים עם מחלה חריפה של דרכי העיכול צריכים להימנע מאכילת כרוב חי בשל הריכוז הגבוה של סיבים תזונתיים בלתי מסיסים שעיכולם קשה ואשר יכולים לגרום לגירוי יתר של מערכת עיכול חלשה. אפשר ורצוי לצרוך כרוב גם בצורה הכבושה שלו ("כרוב כבוש/חמוץ"). עלי סלק – לא מדובר בעלים של הסלק הרגיל, אלא בצמח חסר שורש מעובה אשר לעליו תכונות מרפא מופלגות. צמח זה קרוי באנגלית Mangold, Swiss chard. ניתן למצוא אותו בתערובת עלי בייבי. מחקרים מראים שצמח זה הוא בין העשירים ביותר בלוטאין, חומר המרפא המופלא לטיפול בניוון הראיה ורשתית העין. צמח זה עשיר גם בחומרי רפואה נוספים וגם בברזל ובמינרלים רבים אחרים. אוכמניות – מבין כל פירות היער, האוכמניות הינן מהעשירות ביותר במזינים נוגדי חימצון. לדעת חוקרים, קומץ של אוכמניות מידי יום יכול לעזור באיזון רמות הכולסטרול, בבניית תאים חדשים ובריאים יותר ובשיפור רמות האנרגיה בכל תא ותא. השנה בחרו המדענים את זן האוכמניות הטיבטי כזן העשיר ביותר בחומרי רפואה, בהשוואה לכל הזנים האחרים של האוכמניות. המדענים מוסיפים ומדגישים כי האוכמניות הטיבטיות הינן העשירות ביותר, מבין כל המזונות הצמחיים, בחומרים נוגדי חימצון המונעים נזקים לתאים, מונעים ניוון והזדקנות ומונעים סרטן. בהקשר זה נזכיר את שלמדנו בקורסים השונים על מדד ה- ORAC כאמצעי שהוכנס לשימוש על ידי מדעני משרד החקלאות האמריקאי לצורך קביעת עושר המזונות השונים בנוגדי חימצון. עד היום הובילו הקקאו והשזיפים הכהים במדד זה, וכפי הנראה האוכמניות הטיבטיות מגיעות רחוק יותר במדד זה. בעיה: קשה מאד להשיג אוכמניות אלה, וכשהן מצויות בשווקים, מחיריהן מרקיעי שחקים. עד כאן המלצות המדענים. נזכיר כאן עוד לפחות שלושה פריטים של התזונה שלנו, אשר לדעתנו היו צריכים להיות משובצים ברשימה המרשימה הזאת: הכורכום, השום ורסק העגבניות. למשתתפים בקורסים השונים הראינו את הניתוח הביוכימי / פרמקולוגי של שלושת פריטי המזון האלה אשר מצדיק מאמץ מיוחד לכלול גם אותם בצריכה היומית הקבועה.

האמנם מספיק לאכול שתי מנות דג בשבוע כדי לקבל את המינון האופטימלי של אומגה 3? ניתוח של הנתונים המעשיים בשטח מגלה שאפילו שתי מנות ביום אינן מספיקות לשם כך. כמה עצוב לקרוא שוב ושוב חוות דעת של 'מומחים' המדקלמים באדיקות רבה את המנטרה לפיה מספיק לאכול שתי מנות דגים בשבוע כדי לקבל את המינון הדרוש של אומגה 3. בחינת הנושא לעומק מגלה שזוהי קביעה מוטעית מיסודה וכי קיים ספק אם שתי מנות דגים ליום מספקות את המכסה הדרושה של אומגה 3. לשם כך נדון על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: נבחן תחילה מהי התכולה המקסימלית של אומגה 3 בבשר דג כמו סלמון – הנתונים מורים שתיאורתית יש במאה גרם דג סלמון כ- 1000 מ"ג אומגה 3. יש לשים לב לכך שמדובר בכמות המקסימלית – יש מקורות שקובעים שבבשר דג הסלמון אין יותר מאשר 500 מ"ג אומגה 3 לכמות של מאה גרם בשר דג !!! נניח שאדם אוכל כל יום 100 גרם דג סלמון, הרי שכמות יומית כזו אמורה לתת לו סה"כ 1000 מ"ג אומגה 3. כזכור, זוהי בעצם ההמלצה לצריכה יומית של אומגה 3 בקפסולות – 1000 מ"ג ליום. אם כך, האם נמליץ לאדם לאכול 2 מנות סלמון לשבוע או לפחות מנת סלמון אחת כל יום, כל יום, כדי לקבל מספיק אומגה 3 ? מהעובדות שהוצגו עד כאן אפשר כבר להסיק ששתי מנות סלמון לשבוע אינן מספקות את המינון הדרוש של אומגה 3. לגבי שאלת ההרס של אומגה 3 לאחר בישול, יש מצטטים מחקרים שבהם הראו שאין הרבה הרס של אומגה 3 בבשר דגים שעבר בישול. מה באמת עשו במחקרים אלו? – נטלו דג טרי ביותר, בדקו מהי כמות האומגה 3 בבשר הדג לפני הבישול. בישלו אותו במים ושוב בדקו את תכולת האומגה 3 בו. ואכן, בדרך זו גילו שהיה איבוד מזערי של האומגה 3 המקורי, ולעיתים אף ראו עליה בכמותו !!! לעומת זאת, כאשר טיגנו את הדג או צלו אותו קיבלו איבוד של עד 30 אחוזים (!!!) מתכולת האומגה 3 שבדג. יש מעט מאד אנשים שאוכלים סלמון שבושל במים, עם זאת רוב האנשים מטגנים דגי סלמון או צולים אותם או אופים אותם בטמפרטורות גבוהות (200 מעלות צלזיוס לפחות). מכאן, שאפילו מנת סלמון אחת כל יום בוודאי לא תספיק לכיסוי המינון היומי המומלץ של אומגה 3 !!! והנה מה שקורה בחיים האמיתיים עובר הרבה זמן מרגע שדגו את הדג ועד שהוא עובר הכנה ואריזה לקראת משלוח – כך הדג מאבד אחוזים אחדים של אומגה 3. לאחר שמקפיאים את הדג עוברים ימים שלמים שהוא בהקפאה ועד שהוא מגיע מהצפון הרחוק אל מוכר הדגים בשכונה שלנו. בכל הזמן הזה נוצרים קריסטלים של קרח בתוך בשר הדג ובעיקר בשכבת העור שלו. קריסטלים אלו ידועים כפוגמים באומגה 3 – כך איבדנו עוד כמה אחוזים של אומגה 3. מוכר הדגים בשכונה או בשוק, לא לגמרי מקפיד על תנאי הקפאה עמוקים וקורה לעיתים קרובות שעד שהוא מוכר לנו את הדג עוברים עוד כמה ימים שבהם מתקיים תהליך גרוע ביותר של הפשרה / הקפאה / הפשרה / הקפאה וחוזר חלילה – כך איבדנו עוד הרבה אחוזים של אומגה 3 (בל נשכח שלעיתים קרובות הדג יושב על המגשים / המדפים שעות ארוכות כשהוא חשוף לאור, לחום וכו' – איזה חלק בדג חשוף יותר מכל? – כמובן עור הדג, החלק שמכיל את עיקר האומגה 3 שבדג…). בשעה טובה, רכשנו את הדג והבאנו אותו לביתנו – בדרך הפשיר שוב ולא תמיד אנו ערוכים לבשל אותו מייד אלא מקפיאים את הדג שוב עד ליום שבו נאכל אותו – כך אנו מאבדים עוד אחוזים אחדים של אומגה 3. לקראת בישול – הפשרנו אותו, שטפנו אותו, ועכשיו הוא מוכן לבישול (כמה אחוזים נוספים נפגעו?). והנה הסוד הגדול – האם אנו מבשלים דג כזה בתוך מים? מכינים ממנו מרק? הרי רוב העולם מטגן / צולה / אופה אותו בטפרטורות מעל 200 מעלות – אשר כל המחקרים מאשרים שצורת הכנה זו פוגעת באומגה 3 (עד 30 אחוז פגיעה !!!). והנה עוד 'סוד כמוס' בנושא האומגה 3 בדגים – מרביתו שוכן אחר כבוד בעור הדג וממש מתחת לעור. האם אנשים אוכלים את עור הדג? מהו הדבר הראשון שנפגע בטיגון / צליה / אפיה? – העור כמובן אשר נחרך לחלוטין וגם אם הוא נשאר, הוא כבר נהרס מהחשיפה לטמפרטורות הגבוהות (לא לשכוח שבטיגון במחבת הטמפרטורה יכולה להגיע גם למעלה מ- 300 מעלות). נו, אם לא אוכלים את העור ו/או אם העור נהרס כליל – כמה אומגה 3 עוד נשאר בדג? החוקרים מדגישים בכל המחקרים אשר נעשו בנושא הבישול של דגים והרס אומגה 3 שבהם, שאין זה מן הראוי להתייחס בפשטנות לתוצאות 'הכמעט אין הרס' שהם קיבלו כי הם מדדו אומגה 3 גם בעור של הדג לאחר שוידאו שהעור יהיה מכוסה בנייר כסף או במשהו דומה כדי שלא ייחרך בשיטות הצליה… ואם יש קוראים שטרם השתכנעו שכמעט כל האומגה 3 שהיה אי פעם בדג הזה הלך לאיבוד בכל דרך היסורים שהוא עבר מהצפון הרחוק ועד לצלחת שלנו, יתברר להם שגם בבית שלהם, אחרי שהדג כבר מוכן לגמרי ולפני שנתנו בו את שיניהם, הוא עובר עוד הרס של אומגה 3, כי הרי לא הוצאנו אותו מהתנור ומייד אכלנו אותו, אלא הוא עוד ישב פה, ישב שם, נאכל בחלקו, הוחזר למקרר בחלקו. בקיצור – כך התחמצנו לנו (כמעט) כל מולקולות האומגה 3 שעוד שרדו בו. עכשיו אם נבצע הערכה מעשית של המחקרים שבהם נמצא שאין כמעט הרס של אומגה 3 לאחר בישול יתברר לנו שאין מה להשוות בין שני התהליכים: בין בדיקת מעבדה בתנאים מבוקרים, לבין בדיקה במעבדת החיים שבה קורים כל אותם תהליכי הרס עד שהדג בא אל קירבנו. מכאן ברור שכשבאים לפסוק הלכה למעשה, אין זה ראוי לתת המלצות רק על סמך מחקר מעבדתי טהור. צריך תמיד להביא בחשבון את כל הגורמים הסביבתיים הפוגעים קשות במרכיבי הבריאות שבמזונות שלנו. רבים שואלים – אם זהו המצב לגבי אומגה 3 בבשר הדג, למה אתה ממליץ בכל זאת על אכילת בשר דגים? והתשובה היא בגלל שאולי התמזל מזלנו ונשאר בדג מעט אומגה 3. סיבה חשובה נוספת היא החלבון המעולה שבבשר הדג. אני סבור שאכילת דג סלמון ודומיו בריאה בגלל החלבון שלו יותר מאשר בגלל העושר שלו באומגה 3. יש תמיד להטיל ספק אם בכלל נשאר בבשר הדג המבושל מספיק אומגה 3 איכותי לאחר כל דרך היסורים שהוא עובר מהצפון הרחוק ועד לצלחת שלנו (ולא נשכח לרגע את גורל העור שלו בשיטות הכנה ובישול מקובלות…). אם כך, האם נמליץ על צריכת שתי מנות דג ליום, כל יום, כדי לקבל מספיק אומגה 3? ספק גדול. בימינו נראה בטוח יותר להשלים את מכסת האומגה 3 מקפסולות שעברו תהליכי ייצור מאד מוקפדים, נקיים משאריות חומרים כימיים ובעיקר בעלות מינונים מוגברים של אומגה 3 מסוג EPA (לטיפול במחלות לב וכלי דם, באלרגיות, בדלקות כרוניות ובמחלות אוטואימוניות), או מינונים מוגברים של אומגה 3 מסוג DHA (לטיפול במחלות ניווניות של המוח, לשיפור היכולת המנטלית – כולל זיכרון, למניעת מצבי דיכאון, חרדה ועוד ועוד).

פעמים רבות נשאלתי לגבי הממתיק המלאכותי הוותיק סוכרלוז – האם אין פסול בכך שזהו ממתיק כימי? האם נכונה הטענה שזהו למעשה כלורו-קרבון, חומר הידוע כרעיל לבני אדם? האם מותר להשתמש בסוכרלוז או במזונות ממותקים איתו? סוכרלוז (=ספלנדה בארה"ב, או סוכרה-דיאט / סוכרה-לייט בישראל) הינו תחליף מלאכותי לסוכר שנוצר מסוכרוז (הסוכר הביתי) שבו הוחלפו שלוש קבוצות הידרוקסיליות ביוני כלוריד. כתוצאה מכך התקבל ממתיק מלאכותי המתוק פי 600 מסוכר. יתרה מזאת, התברר כי החומר אינו עובר עיכול או ספיגה במעיים והוא מופרש מהגוף ללא עקבות נוספים, ללא העלאת ריכוז הסוכר בדם וללא העלאת רמת האינסולין בדם. מחקרים רבים ושונים הוכיחו כי אין הוא משנה את רמת הכלוריד בדם ואיננו גורם להצטברות תוצרי לוואי בגוף. מתברר גם שסוכרלוז הינו תחליף מלאכותי לסוכר שעבר למעלה מ- 100 מחקרים מדעיים מפרכים עד שקיבל את אישור רשות התרופות והמזון האמריקאית ה- FDA. מוצר זה קיבל אישור גורף של כל רשויות התרופות והמזון של למעלה מ- 80 מדינות בעולם. הוא נמצא בשימוש למעלה מעשרים שנה והוא מותר לשימוש לנשים וגברים בכל גיל, כולל נשים בהריון, נשים מיניקות ותינוקות. סוכרלוז כובש את שוק הממתיקים המלאכותיים והופך בהדרגה לנמכר ביותר מביניהם מה שהופך אותו למטרה נוחה למתקפת כל המתחרים הנפגעים. קיימות חברות רבות שנפגעו ונפגעות מהעלייה התלולה במכירות של סוכרלוז, אשר נחשב כתחליף סוכר הקרוב ביותר בטעמו לסוכר ואשר אין בו טעמי לוואי כלל. והנה, בוקר אחד קם לו אדם בשם Dr. Bowen וטען כי סוכרלוז הינו בעצם כלורו-קרבון, ובתור שכזה הריהו רעל שעשוי לגרום לכיווץ של בלוטת ההרת (thymus), לכיווץ של אברים פנימיים אחרים ולנזקים רבים אחרים. מייד, כפטריות אחר הגשם צצו מאות מאמרים של "מומחים" אחרים אשר בלי בושה העתיקו את המאמר של דר. בוון והציגו אותו כמאמר מחקרי בדוק המוכיח שסוכרלוז גורם לכיווץ של בלוטות בגופנו. מן הראוי לציין שבוון עצמו העתיק את מאמרו מכותבת אחרת שפירסמה אותו כשנה לפני כן, אך משום מה לא זכו דבריה לתהודה כפי שזכה לה דר. בוון. הופעה זו של גשם המאמרים הפסאודו-מדעיים הרבים האלה גרמה לפאניקה אצל רבים מהמשתמשים בממתיק זה, ללא כל סיבה מוצדקת. מסתבר שאין אפילו לא מחקר אחד שהראה תופעות כאלה בשימוש בסוכרלוז. סוכרלוז אינו כלורו-קרבון אף כי חלק מזערי מן המולקולות שלו עשוי להפוך לכלורו-קרבון בגוף חיות מעבדה, ממש כמו שהגוף שלנו מייצר בהתמדה ראויה לשבח כלורו-קרבונים טבעיים בשל הריכוז הנורמלי בגופנו של יון כלוריד המשמש כאלקטרוליט חיוני לקיומנו (נא עיינו בבדיקות הדם האחרונות שלכם). הגוף שלנו מייצר ספונטנית כלורו-קרבונים ואף נפטר מהם ביעילות רבה באמצעות הכבד והכליות. כלורו-קרבונים אינם נצברים בגופנו ויעילות סילוקם הינה טובה ביותר. אם מזינים חיות מעבדה בכמויות אדירות של כלורו-קרבון ממש (ממש כמו שהרעילו חולדות בסכרין…), הרי שהן נפגעות בסופו של דבר. אולם, כאשר הזינו חיות מעבדה בכמויות אדירות של סוכרלוז – לא קרה להן כלום. תרגיל: היכנסו לאתר MedLine וחפשו עבודות על סוכרלוז וכלורו-קרבון, או סוכרלוז ובלוטת ההרת (sucralose thymus OR sucralose chlorocarbon) ותגלו להפתעתכם שאין אפילו לא עבודה אחת המצביעה על קשר כזה. אנו ממתינים כבר עשרות שנים להופעתן של עבודות מדעיות שיצביעו על נזק כלשהו משימוש בסוכרלוז, או עבודות מדעיות שיאשרו את ההאשמות והטענות האוויליות האלה – אך לשווא. ככל שחולף הזמן, מסתבר שסוכרלוז הוא אכן ממתיק בטוח ביותר לכל אדם ובכל גיל. © פרופ' חיים גמליאל

נשאלתי: "איזה סוג של מצות עדיף לאכול בפסח? האם מצות מקמח כוסמין עדיפות על פני מצות מקמח חיטה? האם מצות מקמח שיבולת שועל עדיפות? ידוע שבדגן שבולת שועל אין גלוטן, ויש בעיה הלכתית עם זה. האם יוצאים ידי חובה במצות כאלו שאין בהן גלוטן? – נודה לתשובתך". תשובתי בקצרה: אני ממליץ לצרוך מצות רגילות לפסח ולא לחפש אחר קמחים אחרים מהסיבות הבאות: קמח כוסמין איננו בריא יותר מקמח חיטה, כמו שאמרו חכמים והרמב"ם: "כוסמין מין חיטין". ואכן, קמח כוסמין כמו קמח חיטה מכיל כמות גבוהה של עמילן. אכן, קמח שיבולת שועל במקור הינו ללא גלוטן ומסמנים אותו כמכיל גלוטן רק בגלל שהוא מעובד במקומות שבהם מעבדים קמחים מכילי גלוטן !!! לא ברור מדוע קמח מדגן שאינו מכיל גלוטן הינו בעייתי מבחינת יציאת ידי חובת מצה, שהרי נאמר במשנה: משנה. "אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחטים, בשעורים, בכוסמין, ובשיפון, ובשיבולת שועל". גמרא. "תנא: כוסמין מין חיטין, שיבולת שועל ושיפון – מין שעורין". תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לה עמוד א קמח שיבולת שועל אכן בריא יותר אבל אינני ממליץ עליו מאחר והיצרנים דורשים מחירים מטורפים ממש: חבילה של 500 גר' עולה 40 עד 60 ש"ח !!! אם נשווה זאת למחיר של המצות הרגילות (אשר הן אמנם מסובסדות) הרי שעבור חבילה של 2.5 ק"ג מצות נשלם בקמח שיבולת שועל 200 עד 300 ש"ח במקום 30 ש"ח לחבילת מצה רגילה!!! אותם שיקולים נכונים גם לגבי מצות מקמח שיפון!!! למרות הקביעה המדעית שקמח שיבולת שועל אינו משבש את רמות הסוכר כמו קמח חיטה, יש לזכור שמאכל של 3 מצות כאלו בארוחה כן ישבש את רמות הסוכר בדם, כי גם אם יש בקמח זה פחות עמילן, הרי שהמעט שבו יעלה את רמות הסוכר בדם וישבש את האיזון של סוכר ואינסולין בדם. יחד עם זאת, פחמימות מורכבות כדוגמת הבטא גלוקן של שיבולת השועל – אם צורכים מהן כמות גדולה, בפרק זמן קצר, גם הן מעלות את רמת הסוכר בדם. מצות מקמח חיטה רגיל (לקמח מלא אין יתרון משמעותי, כפי שמוסבר בקורסים השונים וגם בסדנאות השונות ברחבי הארץ) – אפשר להשתדל לאכול אותן תמיד עם הרבה ירקות (חיים או מבושלים – מטבוחה, סלט טורקי, שקשוקה עם הרבה ירקות ועוד) ובכך להפחית בצורה משמעותית את המספר של מצות שנצרכות בכל ארוחה. במקרה קיצוני של נטיה לסוכרת, אפשר לקחת תכשיר שמונע העלאת רמת הסוכר בדם לפני הארוחה. מדובר בתכשירים שפעולתם טבעית לחלוטין ומסייעת למנגנון הטבעי של איזון הסוכר בדם. לדוגמה: "חילבה + כרום" של חברת אלטמן. נוטלים קפסולה אחת 20 דקות לפני הארוחה (ועדיין יש להשתדל שלא להגזים בכמות הנצרכת של מצות). וחוץ מזה – הרי זהו חג החירות – אפשר בחג זה לתת מעט "חירות" בנושא סוג המצות, כדי ששמחת הנפש תהיה שלימה בחג הזה (כמובן ללא הגזמה בחירות…). בברכת חג שמח וכשר בבריאות טובה ואיתנה תמיד

אנו עדים למגמה דוהרת בה רופאים ודיאטנים רבים גוזרים על מטופליהם להימנע לחלוטין ממלח כצעד 'חשוב' להגנה מפני יתר לחץ דם ו/או מפני מחלות לב וכלי דם. האמנם כל המפחית בצריכת מלח 'הרי זה משובח'? במשך שנים רבות שררה מחלוקת בין החוקרים בנוגע לשאלה מה היא צריכת נתרן / מלח האופטימלית לשמירה על בריאות הלב וכלי הדם, אך מעולם לא פורסמו מחקרים תכליתיים שתמכו בהימנעות מוחלטת מצריכת מלח / נתרן! אין חולק על כך שצריכה מוגזמת של מלח / נתרן מעלה את הסיכון לאירועים כאלו. עם זאת, כפי שציינתי שוב ושוב בשנים האחרונות, הנחיה לחולים הסובלים מיתר לחץ דם וממחלות לב וכלי דם להימנע לחלוטין מצריכת מלח/נתרן מגבירה את הסיכון לאירועים כאלו! הדגשתי ואני חוזר ומדגיש כי רמת האשלגן בתזונה היא היא הקובעת: כל זמן שאדם מקפיד לצרוך אשלגן ביחס של 2:1 בין הנתרן והאשלגן בהתאמה אין שום הצדקה לגזור עליו להימנע מנתרן. בסדרת מאמרים שפורסמה בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקרים תכליתיים רבי משתתפים, מהם עולה כי צריכת 3-6 גרם נתרן ביום הינה דווקא הטווח האופטימלי למניעת מחלות לב וכלי דם ותמותה מהן!!! מימצאי מחקרים אלו אושרו שוב ושוב במהלך השנים. בחלק מהמחקרים נבחן הקשר בין מדידת הפרשת נתרן ואשלגן בשתן במהלך 24 שעות (כמדד להערכת צריכת נתרן ואשלגן) ובין אירועים קרדיווסקולריים (התקפי לב ואירועים מוחיים) ותמותה. החוקרים מסכמים כי מסקנת המחקרים הללו היא שצריכת 3-6 גרם נתרן ליום לוותה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים, בהשוואה לצריכה רבה מדי או מועטה מדי של נתרן. יתרה מזאת, כפי שעולה מכל המחקרים העדכניים הללו, הפרשה גדולה יותר של אשלגן (אינדיקציה לצריכה מוגברת של אשלגן בתזונה) לוותה בסיכון מופחת משמעותית לאירועים קרדיווסקולריים ותמותה, בהשוואה להפרשת אשלגן נמוכה בשתן (פחות מ-1.50 גרם ליום). משמעות תכליתית: צריכה מוגברת של אשלגן מלווה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים בהשוואה לצריכה מופחתת של אשלגן!!! בהקשר זה הבהרתי בכל הזדמנות, במשך שנים רבות, כי מידת הצריכה של נתרן תלויה בעצם במידת הצריכה של אשלגן. האיזון בין השניים חשוב ואסור לשבש אותו ע"י גזירות של הימנעות מנתרן. המלצתי תמיד לצרוך מלח אשלגני (יחס 2:1 לטובת האשלגן) כמלח בריא יותר לכל אדם וגם לסובלים ממחלות לב וכלי דם, כולל אלו הסובלים מיתר לחץ דם. שימוש קבוע במלח אשלגני מבטיח שהיחס הנכון בין אשלגן לנתרן בגופנו יישמר בקביעות (ראו הערה חשובה בהמשך). מלח אשלגני קיים בצורות שונות וניתן לרכוש אותו במרבית בתי הטבע ובחלק מהמרכולים (אם אין – אל תהססו לבקש שהמוצר יוצע במקום). לרוב המלח הזה מסומן כמלח "דל נתרן" אבל צריך לוודא שהוא מכיל רמה כפולה של אשלגן בהשווא לנתרן. עדיף תכשיר שמכיל רק נתרן ואשלגן ובמחיר סביר, בניגוד למוצרי 'מלח' יקרים אחרים שמכילים רכיבים נוספים, חלקם רק מיקרים את העלות של המלח. אזהרה: כל הנוטלים תרופות "משמרות אשלגן" (לדוגמה: חלק מהתרופות ליתר לחץ דם) צריכים להימנע מתוספת אשלגן, כדי למנוע הצטברות יתר מסוכנת של אשלגן בדם וברקמות (יש לבדוק בעלון התרופה אם יש הנחיה ברורה להימנע מתוספת אשלגן!!!). http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa1311889 © פרופ' חיים גמליאל

הנה זה שוב קורה: כל כלי התקשורת מתגייסים להוציא שם רע אודות הויטמינים ומשלימי ('תוספי') התזונה. שוב ושוב אנו שומעים וקוראים בכל אתר ואתר כי "מחקרים חדשים 'קובעים סופית' שויטמינים לא רק שאינם מסייעים לשימור הבריאות ולצמצום החולי, אלא שהם מזיקים וגורמים לקיצור חייהם של אנשים". בריטואל שחוזר על עצמו מידי שנה בשנה מודיעים כלי התקשורת ע 'החדשה המרעישה' מבית מדרשם של עורכי הביטאון הרפואי היוקרתי הזה או האחר אשר יצאו במאמר מערכת בוטה הקורא להפסיק את הנהייה אחר ויטמינים. הם מנמקים זאת בעובדה שבאותו כרך ממש הופיעו 'במקרה' שלוש עבודות שונות שהוכיחו כי נטילת ויטמינים לא רק שאיננה עוזרת אלא היא אף גורמת לנזק!!! מייד, כאש בשדה קוצים, מצטטים כל ערוצי התקשורת האלקטרונית והכתובה את המאמר "החדש" הזה ופוצחים בהספד על הויטמינים. על הדרך, הם מלגלגים על מיליוני צרכנים בעולם אשר לטענתם, משחיתים כספם לריק מתוך האשליה שלקיחת ויטמינים תגרום להם להיות יותר בריאים ואף תאריך את תוחלת חייהם. קהל תלמידי, קוראי ושומעי חרד לדעת, האם אמת נכון הדבר שהמדע הוכיח שאין במשלימי התזונה כל תועלת? כאן אצטרך לאכזב את יקירי – הפעם אסתפק בתשובה קצרה וחותכת, ולא אדון בפרטי פרטים של 'המחקרים הנאורים' הללו על מנת להוכיח שוב ושוב כי גם הפרסומים האחרונים הללו, ללא יוצא מן הכלל, נועדו לזרוע בלבול ומבוכה בקרב הקהל הרחב במטרה להניא אנשים מנטילת ויטמינים והשלמות תזונה חיוניות. האם צריך להפסיק לקחת ויטמינים? לא ולא! אין כל סיבה מוצדקת להפסיק צריכת ויטמינים והשלמות תזונה שהומלצו ע"י מומחה. אין בתכשירים תקניים כל סכנה, אם נצרכו לאחר ייעוץ מקצועי. כמובן שאין הם "מקצרים" את חיינו כפי שנוטה התקשורת לפמפם לנו – ההיפך הוא הנכון !!! האם נכון שהויטמינים לא עוזרים? ההיפך הוא הנכון, אלפי מחקרים מוכיחים חד-משמעית שהיום יותר מתמיד יש צורך חיוני ביותר בצריכת השלמות תזונה, כמו מולטי-ויטמין[1] או תכשירים מקבילים למניעת מחלות ולשיפור המצב הבריאותי בתחומים רבים!!! שוב, יש לעשות זאת בצורה מבוקרת ורק לאחר התייעצות עם מומחה. אבל המחקרים החדשים גדולים, מקיפים ונחרצים נגד הויטמינים? – לא מדובר במחקרים ראויים, אלא ב'מתחזים' להיות כאלו (כפי שיוכח מייד) ממש כפי שנעשה בעבר, עת עסקו כלי התקשורת במיחזור של 'מחקר' שפורסם לפני כמה שנים בכתב העת JAMA – ביטאון ההסתדרות הרפואית האמריקאית – ראו תשובה מלאה על כך באתר מכון רות"ם בקישור הבא: מחקר: ויטמינים לא מאריכים חיים. אולי אפילו מקצרים אותם מה הוא מקורם של הפרסומים הללו? לפי כל העדויות שבידינו, המתקפות העונתיות הבלתי-נלאות הללו כנגד ויטמינים מגיעות מחוקרים 'מגויסים' מטעם גופים מסחריים אינטרסנטיים!!! מרבית הפירסומים הללו מגיעים מעורכי הביטאון של 'איגוד הרופאים הפנימאים' האמריקאי שפעילויותיו השונות ממומנות היטב על ידי חברות אלו. גם החוקרים החתומים על המאמרים 'החדשים' מצהירים בצורה ברורה כי 'מחקריהם' מומנו חלקית ע"י גופים מסחריים. האבסורד הוא שכמעט מידי יום ביומו, הצוות שלי ואני נתקלים באנשים שפונים אלינו לייעוץ ולהדרכה ובתהליך האנמנזה הם מספרים שהרופאים אמרו להם לא לקחת ויטמינים ולהעדיף תרופות לסוכרת בשלב מוקדם, או תרופות לאיזון שומני דם או תרופות לבעיות מטבוליות שונות ולא להאמין שתזונה נכונה ומשלימי (תוספי) תזונה יכולים לעשות את השינוי בצורה טבעית יותר ואף יעילה יותר. חזרנו והדגשנו שהספרות המדעית מביאה עשרות אלפי מאמרים מדעיים קליניים מבוקרים בהם מוכח שחסרים של ויטמינים שונים הם הם הגורמים להחמרת מצבים רפואיים אלו. אם לטענתך יש אלפי מחקרים כאלה מדוע? אמר לאחרונה אחד מהרופאים המפורסמים בארץ, בראיון בתוכנית טלויזיה שהוקדשה לנושא, שאין שום מחקרים שמוכיחים את פעילותו של ויטמין C למשל? התשובה היא פשוטה – כי הוא כמו רוב הרופאים מחפשים את המאמרים על ויטמינים ומשלימי תזונה בכתבי עת מדעיים רפואיים ולא בכתבי עת מדעיים שעוסקים בדיוק בתחום של הביוכימיה של התזונה במצבים קליניים שונים – בהרצאות השונות (חלקם ניתן לצפות ביוטיוב) אני מונה למעלה מ- 30 כתבי עת מדעיים מהשורה הראשונה שעוסקים במחקרים בנושאים אלו (אמריקן ג'ורנל אוף קליניקל נוטרישן, קליניקל נוטרישן, בריטיש ג'ורנל אוף נוטרישין ועוד ועוד). ועכשיו שימו לב לעובדה המדהימה הבאה: רק על ויטמין C יש מעל 60 אלף (כן, מעל שישים אלף!!!) עבודות מדעיות שמוכיחות שלויטמין C למעלה מ- 300 פעילויות ביולוגיות / רפואיות בגופנו !!! לא מאמינים לי – הנה לחצו על הקישור הבא ותגיעו לאתר PubMed, אתר הסיפריה הרפואית הלאומית האמריקאית, שמהווה האוטוריטה המובילה בעולם המדע לגבי פירסומים מדעיים. הנה הקישור: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/?term=vitamin+c+ascorbic+acid אז איך זה שרופא בכיר בישראל, מפורסם בידיעותיו הרבות בתחומו, מגלה כלפי כל העולם את בורותו בתחום הויטמינים ומשלימי התזונה??? התשובה היא עצובה וגם פשוטה – בניגוד למה שהנהגתי באוניברסיטת שיקגו, בה הנהגתי שכל סטודנט לרפואה ילמד שנה שלמה על הביוכימיה של התזונה, כולל הביוכימיה של ויטמינים ומינרלים והמטבוליזם שלהם בגופנו והפעילויות הרפואיות שלהם, בניגוד לכך, אף אחד מבתי הספר לרפואה בארצנו לא טורח כלל ללמד את הרופאים לעתיד את התחום הזה, ומשאיר אותם טרף קל לחברות התרופות ששוטפות את מוחם במידע "מדעי" על נפלאות התרופות, מידע שנכנס יפה מאד לחלל הריק שנוצר מהבורות בכל הקשור לידע המדעי הרלוונטי בנושא משלימי (תוספי) התזונה!!! לאחרונה, בכל תקופת הקורונה, אני נחשף מידי יום לכנסים בזום בחסות חברות התרופות שבהם כביכול מלמדים את הרופאים (בעיקר את רופאי המשפחה) על נפלאות תרופות שונות. נתקפתי בהלם כאשר גיליתי עם הזמן שלתרופות החדשות לסוכרת מקדישים מאות כנסים כאלה, כאשר כמעט בכל יום, מופיע רופא אחר שמתאר את נפלאותיה של אותה תרופה, שוב ושוב ושוב ושוב – כן, מידי פעם מחליפים את המרצים אבל הנושא הוא אותו נושא – נפלאות התרופה X, אותה תרופה, בשינוי אדרת, פעם בכנס סוכרת, פעם בכנס יתר לחץ דם, פעם בכנס רפואת נשים, פעם בכנס סוכרת בשם קצת שונה, פעם בכנס אנדוקרינולוגי בשם קצת שונה, פעם בכנס לרפואת קשישים, פעם בכנס לרפואת נשים – שוב ושוב ושוב על אותה תרופה. כשאתה מעז להשחיל שאלה על תופעות לוואי קשות שהצוות שלי ואני גילינו על התרופה הזאת, הרופאים המרצים עונים אותה תשובה – לא ידוע במחקר המדעי על שום תופעת לוואי כזאת… טוב, על הנושא הזה נכתוב בפעם אחרת ונציין מפורשות את שמות התרופות שמופיעות בכנסי "שטיפת מוח" של חברות התרופות לרופאי המשפחה וגם נביא נתונים על מודרכים שלנו שסבלו מתופעות לוואי קשות ביותר ועולם הרפואה מתעלם מכך, עד שיקום גוף בעל כוח ויציג את נתוני האמת ויגרום לזעזוז כלל עולמי מתחסד – "איך לא ידענו שהתרופות הללו גורמות…" חשוב ביותר: תרופות מצילות חיים ומאריכות חיים, לכן מעולם לא אמרתי למודרכים שלי להפסיק תרופות. בעיקר הדבר קריטי ביותר לומר לכל מטופל ביתר לחץ דם – אל תעזו להפסיק או לשנות מינונים של תרופות ליתר לחץ דם!!! זיכרו – הפסקת תרופות אלו גורמת במקרים רבים לאירועים לבביים או מוחיים קשים ביותר, עד כדי מוות ואף גרוע מכך – עד כדי נכות קשה וגרועה ממוות!!! יחד עם זאת, אני אומר למטופלי סטטינים שהם "חייבים" לקחת קואנזים קיו-10, כי כך קבעו אלפי עבודות מדעיות, וגם למטופלי התרופה הנפלאה (באמת!!!) מטפורמין שעליהם לקחת בקביעות בי12, כפי שקובעות מאות עבודות מדעיות בנושא, וכן שקומפלקס ויטמיני B הוא חיוני לאיזון ביוכימי של מתווכים עצביים במוח (כולל סרוטונין, דופמין ואחרים) לפני שמתחילים תרופות כמו פרוזק, לאיזון סרוטונין במוח, או אפילו בזמן שלוקחים את התרופות הללו, כי כך קובעים עשרות מאמרים מדעיים בנושא ועוד ועוד. לכן, כאמור התייעצו רק עם מומחים שמכירים לפניי ולפנים את אלפי העבודות המדעיות שמתפרסמות בלמעלה מ- 30 כתבי עת מדעיים בנושא של ויטמינים ומשלימי (תוספי) תזונה, לפני שאתם נבהלים ממאמרים "מטעם" שמחדירים פייק ניוז למוחות הרופאים שלא שיננו אפילו לא מאמר מדעי אמיתי אחד בנושא של משלימי תזונה, ממקורות מדעיים מקצועיים אלא בונים את הידע שלהם ממקורות שהם משת"פים של חברות התרופות!!! עם כל שנאמר לעיל – ניסיתי להיות מאופק ביודעי עד כמה מסוכן לצאת נגד חברות התרופות!!! ודי לחכימא ברמיזא. בברכת בריאות טובה ואיתנה תמיד! © פרופ' חיים גמליאל

אנשי מקצוע וכלי התקשורת בישראל חוזרים ומזכירים: "מדענים ישראלים גילו: הממתיקים גורמים דווקא להשמנה ולהתפתחות סוכרת" ובאותה תרועה רמה הם מתריעים: "תחליפי הסוכר פוגעים בתקשורת בין חיידקי המעיים (הטובים)". או: "חשבתם שתילחמו במשקל בעזרת ממתיקים מלאכותיים? שההמבורגר ישמין פחות עם משקה דיאטטי לידו? – תשכחו מזה!!!" דיווחים קולניים אלו מזכירים לנו שוב ושוב שמדענים ממכון ויצמן הוכיחו כי משקאות ומאכלים דיאטטיים, המכילים תחליפי סוכר, גורמים לפגיעה בחיידקי המעיים הטובים וגם מגבירים את הסיכון לעלות במשקל ואף מעלים את הסיכון לחלות בסוכרת. בשונה מדיווחים דומים בנושא בעבר, המדענים עצמם מתגייסים במלוא העוז לבשר לנו שהנה הם המציאו את הגלגל והם הוכיחו אחת ולתמיד שהממתיקים גורמים להשמנה ולסוכרת!!! רבים סברו שהמחקר הזה שהתפרסם בשנת 2014 בכתב העת המדעי היוקרתי Nature, יגרום סערה בשוק העצום של תחליפי הסוכר, אותם 'ממתיקים מלאכותיים' שמצויים כמעט בכל בית. המחקר הישראלי היה אמור להנחית מכת מוות על הממתיקים המלאכותיים ולהוכיח בוודאות שהם מגבירים את התנגודת לאינסולין ('טרום סוכרת', 'תסמונת מטבולית') ואת הסיכון לחלות בסוכרת מבוגרים ובסיבוכים אחרים של התסמונת המטבולית. אך כעבור 7 שנים, כולם מחכים למחקר מקיף ורב משתתפים בבני אדם, שיוכיח את טענותיהם אבל כולנו יודעים ששום דבר כזה לא קרה. הם אמנם קיבלו לאחרונה פרס על מחקרם, אך אשמח להסביר לממליצים על הפרס מדוע טעו טעות גסה. החוקרים עצמם התגייסו לקמפיין נגד הממתיקים: "המחקר שלנו מוכיח שהצריכה הנרחבת של ממתיקים מלאכותיים במשקאות ובמאכלים עלולה לגרום לפגיעה בפלורת החיידקים הבריאים במעיים, להשמנת יתר ואפילו לתחלואה בסוכרת". לדבריהם, טרדה אותם המחשבה כיצד ייתכן שממתיקים מלאכותיים דלי קלוריות אינם גורמים להפחתה במשקל הגוף והאם יש אמת בהשערה כי דווקא ההיפך הוא הנכון, כלומר שהם גורמים להשמנה. לדבריהם, תוצאות המחקר שלהם מוכיחות כי למרות העובדה שממתיקים מלאכותיים אינם מכילים סוכר, יש להם השפעה ישירה על היכולת של גוף האדם לאזן את רמות הגלוקוז בדם. כמי שעוקב שנים רבות אחר הדיווחים השונים סביב הדילמה מה קדם למה ההשמנה או נטילת ממתיקים מלאכותיים, אני ער לעובדה שחוקרים רבים עטים על הנושא מתוך מגמה ברורה להגיע ראשונים לקו הגמר של הוכחת הטענה שהממתיקים קודמים להשמנה והם בעצם מאיצים את התפתחות ההשמנה והסוכרת. למה? כי הם יודעים שעיתון מדעי יוקרתי לא יפרסם מאמר שתומך בדעה שממתיקים מלאכותיים אינם מזיקים. להיפך, הם יודעים שטענה הפוכה (שהממתיקים הם רעים) תקבל את הכיסוי התקשורתי הטוב ביותר, ואפילו תעזור לקטוף עוד כמה גראנטים (מענקי מחקר) יוקרתיים. אז בואו ונגלה מדוע אין במחקר הזה הוכחה לכך שהממתיקים המלאכותיים הם כל כך רעים ואיומים. תחילה יש להבהיר, אחת ולתמיד, למי שעוד לא יודע: אדם שצורך ממתיקים מלאכותיים לא משלה את עצמו שהם יגרמו לו לרזות, אלא מקווה שיש בהם כדי להפחית את הכמויות העצומות של פחמימות וסוכרים שהוא צורך כל יום. בהרצאות בקורסים השונים ובפורומים שונים אני מציג שוב ושוב את הנתונים המדעיים המצביעים על כך שכולנו צורכים פי שניים עד פי שלושה מכמות הפחמימות היומית הדרושה לנו. הצריכה העודפת הזו אכן מביאה בעקבותיה תנגודת לאינסולין, טרום סוכרת, השמנה, סוכרת ואף מחלות לב וכלי דם, בעיקר בגלל שעודפי הפחמימות הופכים כמעט מיידית לשומני דם (טריגליצרידים) עם כל המשתמע מכך. מכאן שכאשר אדם מחליף חלק מעודפי הפחמימות בתזונה שלו בממתיקים מלאכותיים, הוא לא מביא את עצמו למחסור חמור בפחמימות אלא רק מקזז מהעודפים העצומים שיש לו בתזונה. נקודה. כאן טמון כל ההבדל בין הטענות האוויליות על השימוש בממתיקים להרזיה לבין מציאות חיינו בה דרוש צמצום דרסטי של כמות הפחמימות הפשוטות (כולל עמילנים) בתזונתנו. אם הבנו את העקרון הזה, נוכל לבחון בצורה שקולה ואחראית יותר האם יש כאן הוכחה שהממתיקים המלאכותיים הם האסון שלנו או שהם תורמים תרומה אמיתית ובטוחה להפחתת עודפי הפחמימות הריקות שאנחנו צורכים בצורה כל כך מוגזמת. לא התעצלתי והוצאתי את המאמר המקורי והמלא מאתר העיתון Nature ובדקתי אחד לאחד את הממצאים שדווחו במאמר הנוכחי. כמבקר מדעי משופשף היטב עליתי במהרה על 'התרגילים' שנעשו במחקר זה כדי להכריח את התוצאות להגיע למסקנה שהממתיקים המלאכותיים הם רעים. אז הנה, רק על קצה המזלג, חלק מההשגות שלי: כפי שדווח, בשלב הראשון של המחקר נתנו המדענים לעכברים מים מהולים בשלושת סוגי הממתיקים המלאכותיים הנפוצים ביותר (סכרין, או סוכרלוז, או אספרטם), במינונים שווי ערך לכמויות שמינהל המזון והתרופות האמריקני מאשר לשימוש. תוצאות החלק הזה במחקר הראו כי העכברים ששתו בקביעות מים עם ממתיק מלאכותי פיתחו אי סבילות גדולה יותר לגלוקוז בהשוואה לעכברים ששתו מים לבד, או מי סוכר. נו, מה רע בתיאור חד וחלק כזה? יש בו הרבה "רע" – עיון במאמר עצמו מגלה שיש בו הרבה רע, לדוגמה: א. העכברים המסכנים היו בני 10 ימים (מקביל לגיל 7 בבני אדם) – כלומר, המחקר כולו בוצע על 'ילדים רכים וענוגים' ולא על מבוגרים (למה לא לקחו עכברים בני שנה – גיל מקביל לגיל 35 בבני אדם?). אמנם, במחקרים רבים משתמשים בעכברים בגילאים האלו, אבל כאן, בגלל הקשר לחילוף החומרים וההשוואה לבני אדם, אין לכך הצדקה ולא ארחיב בנושא כדי לא להלאות את הקוראים שאינם מצויים בתחום זה. ב. העכברים ('הילדים') קיבלו את המים עם הממתיקים במשך 11 ימים נוספים (כלומר מגיל 7 עד גיל 14 בשני חיי אדם – כלומר במשך 7 שנים רצופות, בשני חיי אדם, בתקופת 'הילדות'). חשוב לחזור ולהדגיש – במשך הזמן הארוך הזה, הם לא שתו שום משקה עם סוכר, אלא רק מים עם ממתיק – האם מישהו מכיר מציאות דומה אצל בני אדם? האם מישהו מכיר ילדים ו/או מבוגרים שנמנעים לחלוטין במשך שנים רבות מפחמימות ומשתיית משקאות ממותקים בסוכר? אפילו לא פירות או מיצים שנסחטו מפירות? אפילו לא ירקות שגם הם מכילים פחמימות? ג. מה היה המינון של ממתיקים שניתן לעכברי ('ילדי') הניסוי הללו? הניסוח המעורפל לא יכול להטעות מבקר מנוסה – לדברי החוקרים הם נתנו את המינון 'הסביר' בעכברים, כזה שמקביל למינון המאושר (ADI) בבני אדם. האם אנחנו מבינים כבר שמדובר במינון גבוה לאורך 7 שנות אדם? למה גבוה? – המינון המאושר בבני אדם נקבע ברמה של 5 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף, כלומר מינון של 250 עד 300 מ"ג סכרין ליום בבני אדם. זוהי כמות המקבילה ל- 12 שקיות 'מתוק וקל' ליום!!! האם מישהו מכיר ילד/מבוגר שצורך כמות כזו של סכרין כל יום, כל יום במשך שנים רבות ועם אפס סוכרים, עמילנים או פחמימות? ד. משקאות הדיאט ומירב מוצרי הדיאט במרכולים מכילים בעיקר שני ממתיקים: אספרטם ואסוסלפם K. כלומר, בני אדם שצורכים 'הרבה' מוצרי דיאט בעצם צורכים שני ממתיקים שאחד מהם, האססולפם K הדומיננטי, כלל לא נכלל במחקר הזה. אספרטם אמנם נכלל במחקר, אבל החוקרים לא השתמשו בו להמשך המחקרים אלא רק בסכרין, אולי מתוך ידיעה שמרכיבי האספרטם (שתי חומצות אמינו) מוכרים היטב לחיידקי המעיים ועלולים להפריע לטענתם (ראו בהמשך) שחיידקי המעיים 'אינם מכירים' את הממתיק. אם נוסיף לכך את העובדה שכמות הממתיק שניתנה לעכברים הייתה גבוהה מהמקובל בצריכה יומית רגילה, ואת ההיעדר המוחלט של הסוכר בתכשירי הממתיקים, הרי שכל המסקנות שנגזרו ממחקר זה אינן ישימות לחיי היום יום בתזונה של בני אדם ('ילדים') בחברה המערבית!!! ה. במציאות חיינו, אנשים צורכים גם משקאות דיאט וגם מזונות עתירי פחמימות, עמילנים וסוכרים. לדוגמה: שתיית משקה דיאט במהלך ארוחה. במחקר הזה לא הוסיפו פן נוסף והכרחי: ביקורת שבה העכברים יוזנו במים עם ממתיקים ועם סוכר גם יחד. מדוע 'שכחו' החוקרים לבדוק פן חשוב זה? – אינני מצליח להשתחרר מן התחושה שהם ידעו מראש שלא יקבלו תוצאות 'גרועות' כפי שציפו לקבל. הסבר: לפי מה שיוברר בהמשך, חיידקי המעיים מושפעים לרעה רק אם נותנים להם מים עם ממתיק בלבד, ללא שום סוכר, לאורך תקופה ארוכה ביותר, ומרעיבים אותם מסוכר בצורה חסרת תקדים והפוכה לחלוטין למה שקורה אצל בני אדם. על פי כל הדיווחים תזונת בני האדם משופעת בכמויות עצומות של סוכרים, כך שאין מצב כזה שבו חיידקי המעיים שלהם 'יורעבו למוות' ע"י היעדר סוכר. ו. בהמשך בדקו המדענים את ההשערה שחיידקי המעיים הם החוליה המעורבת בתופעה הזו, ואולי אף אחראית לה, שכן חיידקי המעיים מגיבים לחומרים כמו ממתיקים מלאכותיים שאינם מזוהים כ"מזון". ממתיקים מלאכותיים, כמו סכרין, אמנם לא נספגים במערכת העיכול, אבל כאשר הם עוברים בה הם באים במגע עם טריליוני החיידקים הטובים ('פלורה') שבמעיים. בראיונות שפורסמו מאז, החוקרים מסבירים: "החיידקים במעיים שלנו, המפרקים בשבילנו את המזון לרכיביו הבסיסיים, רגילים 'לעבוד' עם חומרים מוכרים להם, אבל הם אינם מכירים את הממתיקים המלאכותיים (גם לא את חומצות האמינו של האספרטם?! ח"ג). כשהם באים במגע עם הממתיקים המלאכותיים שאינם מוכרים להם, משתבשים המסלולים המקובלים בתהליך פירוק המזון ומובילים לתסמונת המטבולית ('תנגודת לאינסולין' ח"ג), נטייה להשמנה ולסוכרת בבעלי חיים ובבני אדם." עד כאן הציטוט מהריאיון עם אחד מהחוקרים המובילים במחקר זה. זהו ההסבר שלהם, ומה ההסבר שלנו? – בוודאי שחיידקי המעיים של העכברים ייפגעו קשות, לאחר שהרעיבו אותם 7 שנים תמימות (11 ימי חיי עכברים) במחסור מוחלט בפחמימות, בעמילנים ובסוכרים, בניגוד גמור למה שקורה אצל בני אדם שצורכים מזונות דיאט לצד תזונה יומיומית עתירת פחמימות!!! על פי הדיווחים בתקשורת, החוקרים ביצעו גם ניסוי 'מקיף' בקבוצת בני אדם. "ערכנו ניסוי מבוקר, שבו ביקשנו מקבוצה של מתנדבים, שלא נוהגים לאכול או לשתות ממתיקים מלאכותיים, לצרוך את החומרים הללו במשך שבוע", מספר אחד החוקרים. "במהלך כל אותו שבוע נבדקו רמות הגלוקוז והרכבי חיידקי המעי בגופי המתנדבים. הממצאים הראו כי 'רבים' (ההדגשה שלי ח"ג) מהמתנדבים התחילו לפתח אי-סבילות לגלוקוז, וזאת כבר לאחר שבוע אחד בלבד של צריכת ממתיקים מלאכותיים". נו, מה יש לומר על קביעה נחרצת שכזו? – הנה הדבר הוכח גם בבני אדם!!! לאט לכם, על זה דווקא יש לי לומר הרבה אבל אקצר לטובת אלו שכבר התעייפו בדרך עד כאן: נאמר בתקשורת: "החוקרים ביצעו גם ניסוי 'מקיף' בקבוצת בני אדם" – כמה מקיף היה הניסוי וכמה היו בני אדם בקבוצה הניסוי? בחלק הראשון של הדיווח על בני האדם, החוקרים בדקו נתונים (לא עשו שום ניסוי) של 381 בני אדם ( 44% מהם גברים ו- 54% נשים) אשר היו במעקב תזונתי במשך מספר שנים. הנבדקים היו מקבוצת הגיל שבין 30 ל- 56 שנים ולא סבלו מסוכרת בתחילת המעקב. מניתוח הנתונים הגיעו החוקרים למסקנה שיש התאמה בין צריכה מוגברת של ממתיקים מלאכותיים לבין היארעות של השמנה, סוכרת ועוד. האם תוצאות מעין אלו קבילות במדע? בוודאי שלא – ויש לכך הרבה סיבות, אבל אזכיר את הפשוטה שבהן: מי אומר לנו שהדבר הוא לא הפוך לחלוטין? אולי כל אלו שהתחילו להשמין ולגלות שיש להם נטיה לסוכרת, צרכו יותר ממתיקים מלאכותיים כדי למנוע החמרה במצב? כלומר, ההשמנה היא שגרמה לצריכת הממתיקים ולא שהממתיקים גרמו להשמנה. החוקרים במאמר מנסים לשלול טיעונים שכאלו, אך בגלל קוצר היריעה, לא אוכל להיכנס לפרטים כדי לדחות אחד לאחד את הסבריהם המלומדים. אבל העוקץ האמיתי נעוץ בחלק השני של הדיווח על בני אדם: אצל הקורא התמים מתעורר הרושם שנעשה ניסוי 'מקיף' על קבוצת בני אדם גדולה, אבל האמת היא שהניסוי שמתואר שם בהמשך בוצע רק על 7 בני אדם – שימו לב: לא על 100 ולא על 200 ולא על 381 בני אדם, אלא רק על 7 בני אדם. הניסוי כלל מתן של ממתיקים מלאכותיים לשבעה אנשים שכל חייהם לא נחשפו לממתיקים, וראה זה פלא – על פי הדיווח לתקשורת של אחד החוקרים (מילה במילה): "רבים (ההדגשה שלי, ח"ג) מהמתנדבים התחילו לפתח אי-סבילות לגלוקוז". לאלה התמהים כמה זה 'רבים' מתוך 7 נבדקים? האם זה 6 מתוך 7? או אולי 5 מתוך 7? אספר בסודי סודות ש'רבים' משבעה זה ארבעה בלבד, לא חמישה ולא שישה. אז ארבעה ('רבים') התחילו להראות סימני אי-סבילות לגלוקוז ואילו שלושה ('מעטים') כלל לא הראו שום תסמינים שליליים. אנו חייבים תודה רבה לצוות הנרחב של המוחות המבריקים ממכון וייצמן על שאילפו אותנו בינה וקבעו קביעה מדעית חד משמעית שארבעה מתוך שבעה זה רבים וזה מובהק מבחינה סטטיסטית ואילו שלושה מתוך שבעה הם מיעוט מבוטל וזניח. אוי מה היה לנו. כהרגלי בקודש אני דווקא רואה את האור שבקצה מנהרת המחקר הזה, ולכן לדעתי טוב היו עושים החוקרים אילו היו מרכזים את הדיווחים על תוצאות מחקרם על השינויים בחיידקי המעיים וההשפעות על השמנה ותחלואה בלי שום קשר למוטו הזה של פסילת הממתיקים המלאכותיים. הבדיקות הגנטיות שעשו, ניסיונות ההשתלה של צואה ועוד, כל אלו יכולים להיות מרתקים כשלעצמם ואין צורך בדיווח שערורייתי על גבול ההטעיה, כדי להיכנס לפירסום בעיתון יוקרתי כמו Nature. הייתי מייעץ להם להתרכז למשל באמירה (הבומבסטית כשלעצמה): "אנו על סף פריצת דרך בחיסול מגפת ההשמנה ע"י השתלת צואה ממתנדבים רזים אל תוך המעיים של נבדקים שמנים!!! אנו משערים שהצואה של מתנדבים רזים מכילה חיידקי מעיים טובים ויעילים יותר באיזון סוכרי ושומני הדם ואף עשויים להוביל להרזיה ולריפוי אצל הסובלים מהשמנת יתר ומסוכרת". מי יודע אולי יוכלו כך להגיע לפרס נובל. מה שברור הוא שלעולם לא יגיעו לפרס נובל אם יתעסקו בצורה אובססיבית בפסילת הממתיקים המלאכותיים. נחזור למוטו האמיתי של הצריכה של תחליפי סוכר: לא על מנת לרזות, לא על מנת למנוע תנגודת לאינסולין וסוכרת, אלא בעיקר כדי להפחית ולו במעט את הצריכה המטורפת של פחמימות, עמילנים וסוכרים בתזונה המערבית. נקודה. בבריאות טובה ואיתנה תמיד

רבים הפונים אלי בשאלה האם מותר להשתמש בפסח בויטמינים ומשלימי (תוספי) תזונה שאין עליהם כשרות מפורשת לפסח. מאחר ואינני רב ולא פוסק הלכה, עצתי היא שכל אחד יפנה בשאלה לרב שלו, תוך שהוא מעלה בפני הרב את הנקודות הבאות: מבוא: כיום כבר אין ספק שנטילת משלימי (תוספי) תזונה הינה הכרחית לכל אדם, בהתאם לחסרים הרבים והשונים אשר התגלו ומתגלים אצל כל אדם ללא יוצא מן הכלל. כיום, הייצור של ויטמינים, מינרלים, תמציות צמחי מרפא ועוד עומד בכללים מאד מוקפדים, ממש כמו ייצור התרופות, ומתקיימת הקפדה חמורה על רשימת הרכיבים המוזכרים על גבי האריזה - בעיקר משום שמתברר שכל טעות ברשימת הרכיבים עלולה לעלות בחייו של משתמש, אם הוא אלרגי לאחד מהרכיבים הללו!!! למרות העובדה שהנושא של שימוש בויטמינים לריפוי ממש מצוי במחלוקת לא מוצדקת, הנובעת מבורות מוחלטת או מפירסומים מגמתיים (ראו תשובותיי הרבות במדור זה, בהרצאות ובקורסים השונים), לדעתי קיימים מצבים רבים בהם הפסקת הויטמינים בתקופת הפסח עלולה לגרום לנזקים של ממש, לכן חשוב להתייעץ עם מומחה אמיתי ולא עם "מומחים" בהגדרה עצמית הפוסלים את הויטמינים מיניה וביה בגלל בורותם בנושא. כמו כן, יש לזכור שהנמנעים מאכילת קטניות בפסח חייבים לברר תחילה אם אין מרכיב של קטניות בכמוסות. לדוגמה: לוודא שאין בהן קמח תירס (קורנפלור) האסור לנמנעים מקיטניות בפסח. ברור שאם ישנו בהישג יד תכשיר מקביל כשר לפסח, ללא חמץ, או תכשיר שלגביו הספק הוא פחות, הרי שיש להעדיף תכשירים כאלה על פני האחרים ובתנאי שהם זהים לחלוטין לתכשיר שהומלץ ע"י מומחה למשלימי (תוספי) תזונה. להלן הנקודות העיקריות שיש להביא לפני פוסק ההלכה אותו שואלים: א. כאמור, בגלל תנאי ייצור מאד קפדניים, בדרך כלל אין חמץ בכמוסות של ויטמינים והשלמות תזונה - לעיתים קרובות מציינים היצרנים שהמוצר אינו מכיל רכיבים ממיני הדגן (כפי שהם מציינים גם שהמוצר איננו מכיל רכיבים מן החי, חלב ועוד). יתרה מזאת, גם ויטמינים מקבוצת E שהיו בעבר מיוצרים מנבטי חיטה, כיום הם מיוצרים בטכנולוגיות מתקדמות ללא קשר לחיטה, בעיקר בגלל העובדה שישנם רבים שיש להם אלרגיה לחיטה ועלולים למצוא עצמם במצב מסכן חיים. מכאן, תכשיר של שמן נבט חיטה שצורכים אותו כמקור לויטמין E, ברור שהוא חמץ ודאי ואין להשתמש בו בפסח. לעומת זאת, גם תכשירים שמכילים ויטמיני E והם ארוזים בקפסולות / כמוסות אין ספק לגביהם והם ראויים לצריכה בפסח. ב. גם אם היה בתכשירים מסויימים אבק חמץ, הרי הוא בטל ב- 60 לפני הפסח וכל שבטל לפני הפסח, לדעת פוסקים שונים, אינו חוזר וניעור בפסח (גם לדעת הרמב''ם כשמדובר בתכשירים לרפואה). ג. מרבית התכשירים האלה אינם ראויים למאכל כלב וטעמם פגום ולכן, גם אם היה בהם אבק חמץ הרי המוצר כולו נפגם לאכילה לפני הפסח. ד. בניגוד לטבליות, בבליעת הכמוסות אין הנאה לחיך וכפי הנראה אין כאן איסור. אך גם ההיפך נכון - תכשירים נוזליים ממותקים, טבליות להמסה בפה וכל הדומים להם צריכים הכשר מפורש לפסח, מן הטעם שיש בהם הנאת החיך. ה. על פי פסיקת הרה"ג ד"ר רצון ערוסי שליט"א, חבר מועצת הרבנות הראשית, רב העיר קרית אונו וראש מוסדות הליכות עם ישראל יש לעשות את ההבחנה הבאה: תכשירים בתוך קפסולות ("כמוסות") – מותר לבלען בפסח. תכשירים שאינם ארוזים בקפסולות - אם יש בצריכתם "הנאת החיך" (כלומר שטועמים אותם תוך כדי בליעה), כמו לכסניות של ויטמין בי 12 – אסורים בפסח. אם טעמם מר, ובעיקר אם אינם ראויים למאכל כלב – מותר לבלעם. ע"כ. ו. מי שצורך תכשירים ייעודיים לאיזון סוכר הדם (ויטמיני B, מינרל כרום, צמחי מרפא כמו חילבה), או לאיזון שומני הדם (ויטמיני B, ניאצין ועוד), או תכשירים שמיועדים למלא חסר ברור (ברזל, ויטמין D, סידן), או מסיבות רפואיות אחרותת, הרי שדווקא בימי הפסח עתירי הפחמימות והסוכר ודלי התזונה המבריאה, אדם זה זקוק לתכשירים אלה מאד – כי בלעדיהם איזון הסוכר ושומני הדם ייפגעו קשות, המחסורים יעמיקו וקיימת סכנה לנזקים ממשיים מהפסקת צריכתם. ז. אנשים הצורכים בקביעות תרופות לאיזון סוכר הדם, להורדת שומני הדם וליתר לחץ דם - לכל אלה מומלצת צריכת תכשיר שנקרא ''קואנזים Q10'' למניעת נזקי הלוואי של התרופות האלה, ובעיקר לספק הגנה על שריר הלב ומערכת השרירים ומניעת ניוון מוחי. לכן, בתנאים אלה, גם לגבי תכשיר זה חל הכלל של צורך בימי הפסח. ח. אין האמור לעיל מתייחס לשאלת הצורך בכשרות המוצרים האלה בכל ימות השנה. כל אדם יתייעץ עם פוסק הלכה לגבי כל מוצר בנפרד בהתייחס למצבו הבריאותי. מהטעמים הנ''ל יש מתירים לכתחילה להשתמש בקפסולות של ויטמינים והשלמות תזונה גם בימי הפסח, גם אם אין להן הכשר מפורש לפסח. אלו הן בדיוק הסיבות שעומדות בבסיס ההיתר לשימוש בתרופות רבות בפסח. כאמור, מאחר ואינני רב ולא פוסק הלכה, רצוי שכל שואל יראה תשובה זו לרב שלו וישאיר לו לפסוק הלכה. להלן קישורים ישירים לרשימות של תרופות המותרות לשימוש בפסח: רשימת מוצרים כשרים לפסח באתר "אלטמן" רשימת מוצרים כשרים לפסח באתר supherb רשימת תוספי מזון כשרים לפסח באתר קופ"ח כללית, לגשת לעמוד 119 קישור לרשימות של קופות החולים באתר של משרד הבריאות בברכת חג שמח וכשר בבריאות טובה ואיתנה תמיד !!! © פרופ' חיים גמליאל כ"ח באדר, התשפ"ג, 21 במרץ 2023