האם רצוי להרבות בשתיית מים בימים שלפני הצום? האם רצוי להימנע מקפה כדי למנוע את כאב הראש האופייני לצום? מה כדאי לאכול במהלך היום שלפני הצום? מה מומלץ לאכול בסעודה מפסקת? כיצד "שוברים" את הצום? את ההכנות לצום יש להתחיל מספר ימים לפני תחילתו. בימים אלו מומלץ להפחית בהדרגה את המינון של משקאות עתירי קפאין, להפחית בהדרגה את המינון של סוכרים פשוטים ולהגדיל את המינון של חלבונים זמינים. האם מומלץ להפסיק לחלוטין שתיית קפה בימים שלפני הצום? בוודאי שלא, כי הדבר עלול לגרום לכאבי ראש ולתסמיני גמילה לא נעימים. ישנה דרך טובה יותר: כארבעה ימים לפני הצום יש לרדת למינון של 4 כוסות קפה ליום, וכך להוריד בכל יום עוד כוס אחת של קפה. ביום שלפני הצום (ערב הצום) מחלקים את המינון של כוס אחת לשתי כוסות (לדוגמה: חצי כפית קפה בבוקר וחצי כפית קפה בצהריים). בסיום הסעודה המפסקת אפשר לשתות כוס קפה שמכילה כחצי כפית קפה. ריכוז גבוה מכך יגרום לסילוק נוזלים ולהתייבשות לקראת יום הצום. האם מומלץ לשתות הרבה מים? יש הממליצים להרבות בשתיית מים החל מיומיים לפני הצום. אנו נמליץ לשתות משקאות בריאות שונים בימים אלו, כולל שילוב מושכל של תה ירוק, תה עלי זית, תה צמחים (אחד או יותר מהבאים: נענה, לואיזה, לימונית, ועוד), מי סלק, יין מהול במים, קקאו, מיצי ירקות (מיץ עגבניות, מיצי 8 ירקות – V8, ועוד). רצוי להפחית למינימום צריכת מיצי פירות עתירי סוכר (מיץ גזר, מיץ תפוזים, מיץ ענבים ועוד). יש לצרוך לפחות 12 כוסות של משקאות בריאות תוך הקפדה לשתות בכל פעם סוג אחר של משקה. למה לא לשתות רק מים? כי מים בעודף נכנסים ויוצאים מהגוף ללא שום תועלת אמיתית – בניגוד למשקאות בריאות שמטיבים מאד עם מערכות הגוף וגם תורמים לא פחות מים!!! במהלך הסעודה המפסקת מומלץ לשתות תה ירוק לא מרוכז מדי. מומלץ לאכול מספר ארוחות קטנות במהלך היום של ערב הצום ולא להגיע לסעודה המפסקת רעבים מאד. את הסעודה המפסקת רצוי לקיים כשעתיים לפני תחילת הצום כדי לתת זמן מספיק לאכילה מתונה ולא חפוזה, לשתות לרוויה במתינות ואף לצחצח שיניים בתכשירים עדינים המותירים את הפה רענן ונטול טעמי לוואי – דבר העוזר למנוע תחושת צמא או רעב לאורך זמן. האם מומלץ להרבות באכילת לחם ופחמימות בסעודה המפסקת? בוודאי שלא. צריכת מוצרים עתירי סוכר ועמילן בימים שלפני הצום, או בסעודה המפסקת, תגרום לעליות וירידות תלולות של רמות הסוכר בדם ותוביל לתחושות רעב וצמא קשות במהלך הצום ואפילו לליאות רבה ולכאבי ראש. להיפך, יש להמעיט בצריכת סוכרים ופחמימות ריקות (עוגות, עוגיות, סוכר פירות, סוכר ענבים, עמילנים) ולהרבות בצריכת מזונות עתירי חלבון (ביצים, גבינות קשות, סויה, קינואה, שקדים ועוד), אשר יאריכו את תחושת השובע למשך שעות רבות. ניתן לצרוך פחמימות מורכבות (לחם שעורה, שיבולת שועל, שיפון, בטטה, קינואה, כמפורט בטבלת המזונות דלי העמילן המופיעה באתר במסגרת חומר העזר לקורסים והרצאות). פחמימות מורכבות אלו מכילות סיבים תזונתיים (בטה-גלוקנים ועוד) המתעכלים באיטיות, מאזנים את רמות הסוכר בדם ומספקים אנרגיה לאורך שעות רבות. חשוב לזכור שלחם מקמח חיטה מלא ואורז מלא הינם עתירי עמילן ממש כמו לחם מקמח לבן ואורז לבן והם מתעכלים במהירות, מקפיצים זמנית את רמות הסוכר בדם, וכך הם רק משבשים את רמות הסוכר בדם ולכן אינם מומלצים. ניתן ורצוי לצרוך שמנים טובים לפי ההגדרות שלנו (חמאה, שמן זית, שמן פשתן, שמן אבוקדו, שמן דקלים, טחינה, שקדיה איכותיים ועוד) אשר עוזרים להאט את קצב העיכול של המזון ומספקים שמנים חיוניים ליום הצום. עם זאת יש להימנע ממזונות מתובלים מדי או חריפים או משומרים (נקניק, נקניקיות ועוד) או מוחמצים (מלפפון חמוץ, ירקות מוחמצים, ועוד). בניגוד לסעודה המפסקת לפני יום כיפור, בה מותר לאכול יותר מתבשיל אחד, הרי בסעודה המפסקת לפני תשעה באב נהוג לאכול רק תבשיל אחד. כלומר, או ביצה או ירקות מבושלים, או גריסי פנינה (משעורה) מבושלים. מבחינה זו לחם או מיני מאפה או מוצרי חלב – אינם נחשבים תבשיל ולכן ניתן לאכול כל תבשיל איתם ועדיין לקיים את הכלל של תבשיל אחד לסעודה מפסקת. ניתן לאכול בסעודה המפסקת מספר פרוסות לחם מקמח שעורה (או מהקמחים: שיבולת שועל, שיפון, סויה, קינואה, כוסמת ועוד) בתוספת חמאה, או אבוקדו, או גבינות או חלבה נטולת סוכר, או חמאת שקדים טבעית, או טחינת שומשום טבעית. ניתן לאכול ביצים – או ביצים קשות, או חביתת ירקות (לפני תשעה באב, אכילת שני סוגי ביצים נחשבת כשני תבשילים שונים ולכן איננה מקובלת). ניתן לאכול דייסת שיבולת שועל (קוואקר) עם חמאה ומלח אשלגני, או דייסת קוואקר עם קינמון וממתיק מלאכותי. ניתן ומומלץ לאכול תבשיל של גריסי פנינה (משעורה בלבד) עם תיבול עדין. כל הנ"ל מעולים לתחושת שובע לאורך שעות רבות ויחד איתה גם לאיזון רמות הסוכר והסרטונין (הורמון השובע והרוגע) בגוף ובמוח. מה נאכל לקינוח? אם "חייבים" – רצוי להעדיף (אבל לא להגזים) פירות כמו תפוחים, אגסים, פירות יער (פטל, דובדבנים, אוכמניות, דומדמניות), הידועים ככאלו שמשבשים פחות את הסוכר בדם. בניגוד למקובל – לא רצוי לאכול ענבים, מנגו, אבטיח או מלון בסוף הסעודה המפסקת בעיקר בגלל עודפי הסוכר שבהם. האם מומלץ לצרוך תכשירים להקלת הצום? שמירה על הכללים שפורטו כאן הופכת את המוצרים הללו למיותרים לחלוטין. כיצד "נשבור" את הצום? 'שבירת הצום' הינו מונח המתייחס לסעודה הראשונה בסיומו של הצום. תחילה רצוי לשתות מיץ מפירות דלי סוכר כמו תפוחי עץ, קיוי, אגס, תותים (רק מוצר שמכיל 100 אחוזי פרי). בשעת הדחק אפשר גם מיץ תפוזים או מנדרינות (העשירים יותר בסוכר). שתיית מיצים אלו מחזירה לגוף במהירות גם מלחים (אלקטרוליטים) חשובים וגם מעט סוכר (מומלץ רק לאלו שאין להם סוכרת בלתי מאוזנת). לאחר כוס או שתיים של המיץ דל הסוכר, אפשר לשתות כוס קפה, רצוי ללא עוגה או לחילופין עם עוגה אשר נאפתה מקמחים בריאים וללא סוכר (יש מתכונים נפלאים – חפשו באינטרנט). עדיף פרוסת לחם מקמח בריא עם ממרחים בריאים ללא תוספות סוכר או שמן (שקדיה, טחינה, קשיו, אגוזים ועוד). בהמשך 'שבירת הצום' מומלץ לאכול מרק עוף עשיר בתבלינים ובעשבי מאכל בריאים (כורכום, פלפל שחור, כמון, שום, בצל, סלרי ועוד ועוד). רצוי לאכול את העוף כמקור חשוב לחלבון זמין. אם המרק לא מכיל מזון חלבוני (חבל!) – מומלץ לצרוך בסיום הצום מזונות אחרים עתירי חלבון כדוגמת דגים, גבינות קשות, מוצרי סויה ועוד. בברכת צום מועיל ובריא וגאולה שלימה במהרה!!

הנה זה קורה שוב: כלי התקשורת חוגגים על הודעה בומבסטית, ומציפים מעל ומעבר את הטיעון התורן נגד אחד מתחליפי הסוכר. האמנם הוכח שאספרטיים, תחליף סוכר נטול קלוריות שמשולב בעיקר במזונות דיאט, גורם סרטן בבני אדם? – בוודאי שלא. אז מה כל הרעש התקשורתי בנושא? צפירת ארגעה – אין מחקרים מדעיים אמינים שהוכיחו כי אספרטיים גורם סרטן בבני אדם. וחשוב לא פחות: שימו לב – בהמשך יוסבר כי מדובר בתרגיל תקשורתי של זרוע אחת של אירגון הבריאות העולמי, כנגד זרוע אחרת, סמכותית באמת, של אירגון זה. מסתבר, שכלי התקשורת חשפו אותנו למידע מוטעה לחלוטין: להיפך, ביום 15 ביולי נשמע דווקא שהשימוש באספרטיים הינו בטוח ובתנאי שלא מגזימים מאד בשימוש בו. העובדות לאשורן: הזרוע האחראית לקביעת המינונים המסוכנים (RISKS) של מזונות ותוספי תזונה, באירגון הבריאות העולמי, שנקראת JECFA (פרטים להלן) עומדת להכריז ביום 15 ביולי שהאספרטם בטוח לשימוש אם לא מפריזים מאד בשימוש בו. נקודה. מדהים ככל שיהיה, מסתבר שזרוע אחרת של אירגון הבריאות העולמי, שנקראת IARC, עשתה מחטף תקשורתי, והפיצה בכל כלי התקשורת כי היא עומדת לפרסם, גם כן ביום 15 ביולי, שאספרטיים "עלול לגרום לסרטן". כפי שיפורט להלן, IARC – הזרוע שגרמה לכל הרעש התקשורתי הנוכחי מוסמכת רק להדליק נורת אזהרה (HAZARD) וכמו בעבר, קביעותיה הבלתי אחראיות זוכות לקיתונות של ביקורת של מדענים, ממש כפי שקרה כשהכריזה שטלפונים סלולריים חשודים כמסרטנים ועוד ועוד, הצהרות שכולן הוכחו כשגויות אם לא מדובר במצבים קיצוניים מאד מאד. נדגיש שוב: מסתבר שההצהרה המרכזית ביום 15 ביולי 2023, תהיה דווקא של ה- JECFA לפיה צריכת מזונות ממותקים באספרטיים היא ללא חשש, ובתנאי שלא צורכים ביום אחד 36 פחיות של קולה וגם לא משאירים מזונות ממותקים באספרטיים במשך שעות בשמש ובתנאי חום קיצוניים!!! זוהי ההודעה העיקרית. הזרוע השנייה, מאיימת כי תפרסם באותו יום אזהרה שהוא חשוד כמסרטן. לטובת אלה שלא מסתפקים בדבריי עד כאן, אפרט בהמשך את הרקע המדעי התכליתי של תשובתי זאת, אבל חבל להיכנס לשדה מוקשים כאשר לא יודעים ולא מבינים איזה תרגילים עושים גופים כאלה כדי לזכות לפירסום תקשורתי גם על חשבון זה שמבלבלים את הציבור הרחב, בהתחשב באינטרסים שלהם ולא לפי כללי הבריאות הנכונים. מזונות ממותקים בתחליפי סוכר נטולי קלוריות, מצילים את העולם ממגיפות קשות ביותר ומאריכים את תוחלת חיינו בצורה מאד משמעותית. כל מי שאומר אחרת, טועה ומטעה, לעיתים קרובות במתכוון. כמובן שחשוב תמיד לציין שעדיף שאדם יתרגל לאכול ולשתות את מזונותיו ללא כל תוספת המתקה מלאכותית ואפשר להתרגל לכך!!! אבל שלא נחליף כל שני וחמישי תחליף סוכר אחד בתחליף סוכר אחר, כי תמיד יבוא גורם שיבהיל אותנו שתחליף הסוכר החדש שבחרנו הוא מסוכן יותר מקודמו. ההיסטוריה הוכיחה זאת ובגדול. לאלה מכם שמסתפקים בדברינו עד כה – נסכם שאם השתמשתם עד כה באספרטיים ללא כל בעיה, תוכלו להמשיך בכך, חרף כל התבהלה החדשה אודותיו!!! בבריאות טובה ואיתנה תמיד, © פרופ' חיים גמליאל ==================================================== ההמשך מיועד לאלה שרוצים מידע נוסף בנושא ובעיקר תשובות לשאלות אחרות: הסבר לתרגיל התקשורתי הנוכחי: דו"ח של JECFA: זהו הדו"ח המרכזי שיתפרסם ב- 15 ביולי 2023 !!!. זהו הדו"ח של וועדת מומחים מרכזית של ארגון הבריאות העולמי המכונה JECFA (ועדת המומחים של ארגון המזון והחקלאות המשותפת לתוספי מזון) שהיא האוטוריטה האמיתית בנושא תוספי מזון. בדו"ח של ועדה זו, הדו"ח המרכזי, יצויין בצורה הברורה ביותר שאין חשש בצריכת אספרטיים על פי המינונים שקבעה ועדה זו בעבר. בדו"ח המרכזי הזה יצויין במפורש כמה אספרטיים יכול אדם כן לצרוך בבטחה ומה הן הכמויות המוגזמות אשר עלולות להיות מסוכנות לבני אדם בצריכת אספרטיים יומית. שאלה: זו לא טעות? והרי נאמר שהועדה תזהיר שאספרטיים עלול לסרטן? תשובה: זו לא טעות – זוהי האמת לאמיתה. מה שקרה הוא שועדה אחרת של אירגון הבריאות העולמי עשתה תרגיל תקשורתי "מסריח" ושלחה לכל כלי התקשורת את הודעתה הסנסציונית, כדי לזכות בחשיפה תקשורתית ותו לא!!! אל דאגה, האמת לאמיתה תתברר ביום 15 ביולי שנה זו !!! מי היא הוועדה הזאת? – המשיכו לקרוא: IARC: הדו"ח של ועדה זו יתפרסם גם הוא ב- 15 ביולי, כדו"ח משני ופחות חשוב. דו"ח זה יבוא מטעם הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC), הזרוע לחקר הסרטן של ארגון הבריאות העולמי (WHO). קבוצה זו איננה סמכותית בנושא של תוספי מזון, אלא בתחום הכללי של אזהרות (HAZARDS) מפני גורמי סרטן פוטנציאליים בתחומים שונים. בדו"ח שלה, אספרטיים יוגדר: "ייתכן מסרטן לבני אדם" ("possibly carcinogenic to humans"). ועדה זו גם קבעה בעבר שחוסר שינה חשוד כמסרטן וגם שבשר בקר חשוד כמסרטן ושהטלפונים הסלולריים חשודים כמסרטנים – קביעות אלה וקביעות אחרות של קבוצה זו הופרכו פעם אחר פעם בצורה גורפת ותכליתית, שבה נאמר שרק במצבי קיצון לא סבירים תיתכן (אבל לא בטוח) עלייה בסכנה לסרטן. הבעיה האמיתית: כלי התקשורת לא הדהדו את הדו"ח הראשי והחשוב באמת, למרות שידוע כבר שבדו"ח הראשי יצויין בצורה ברורה שאפשר לצרוך אספרטיים ללא חשש וכי רק מי שצורכים אותו בהפרזה קשה (יותר מ- 36 פחיות קולה ביום אחד) עלולים להיכנס לתחום הסיכון (לא בטוח שיחלו בסרטן, אלא שיהיו בסיכון מוגבר). אבל למה שכלי התקשורת יביאו לנו את החדשות במלואן כאשר הם יכולים להטריף את דעתנו ולעורר תבהלה??? חשוב גם שנחזור ונסביר שכל המחקרים שניסו להכפיש את האספרטיים בוצעו כמחקרים השוואתיים נחותים, ולא כמחקרי התערבות סיבתיים כפי שהיה צריך באמת. לכן אסביר כאן עקרון מחקרי חשוב ביותר – ההבדל בין מחקר השוואתי לבין מחקר סיבתי של סיבה ותוצאה. מחקר השוואתי – Comparative Research: משווה בין שתי אוכלוסיות ומציין את ההבדלים ביניהן. דוגמה רלוונטית: השוואה בין שכיחות הסרטן באוכלוסייה שצורכת אספרטיים לבין אוכלוסייה שלא צורכת אספרטיים. חולשה: אלו הם "מחקרים" מסוג ירוד, כי לא ברור אם אספרטיים גרם לעליית התחלואה בסרטן, או אולי נתונים אחרים הם "האשמים", כמו עודף משקל אצל משתמשי אספרטיים, או עישון, או חוסר שינה, או זלילת בשר בקר, או כל הגורמים יחד !!! מחקר סיבתי התערבותי – Causal Interventional Research: בודק את השפעת הוספת אספרטיים לתזונה של חלק מהאוכלוסייה לעומת מניעת חלק דומה של האוכלוסייה מלקיחת אספרטיים. יתרון: אם המחקר נערך בקפדנות, הרי שממנו ניתן לברר באמת אם אספרטיים הוא זה שגרם לעלייה בתחלואת הסרטן. חולשה: קשה מאד לקיים מחקר כזה וקשה עוד יותר לנהל מעקב של שנים רבות עם שמירה על תנאי הפתיחה המקוריים. ולמה הבאתי השוואה זו? – כדי לחזור ולהדגיש, שעד כה, כל המחקרים שהביאו טיעונים נגד אספרטיים, היו מחקרים השוואתיים בעייתיים מאד, שכאמור, ניתן בקלות לפרש את תוצאותיהם על ידי גורמים אחרים כמו גיל הנבדקים, מחלות רקע, משקל גוף, עישון ועוד עשרות סיבות שמערערות את האמינות של מחקרים מעין אלו, שלעיתים קרובות הם מאד מגמתיים וזורעים דיסאינפורמציה. לסקירת רשימת סוגי הסרטן שבהם הוחשד האספרטיים, נא עיינו בקישור הבא: http://rotem.org.il/?p=2980 כאמור, כל הטיעונים והחשדות הופרכו ע"י מחקרים עדכניים וע"י גופים ואירגונים בינלאומיים שקבעו שוב ושוב שאספרטם הינו בטוח לשימוש במינונים כפי שנקבעו מעת לעת על ידי ה- FDA וע"י הרשות הבאמת מוסמכת ה- JECFA. בבריאות טובה ואיתנה תמיד, © פרופ' חיים גמליאל

התקשורת חוגגת שוב – "מחקר חדש מוכיח ששימוש בממתיק המלאכותי אריתריטול מגביר היארעות של התקפי לב, אירועים מוחיים ו/או מוות". מבהיל נכון? - זה בדיוק מה שרוצה התקשורת תאבת הסנסציות – לא את טובת הציבור אלא להיפך. בראיונות השונים בתקשורת מתראיינים גורמים 'מקצועיים' שלא קראו מילה אחת מהמחקר הזה וכבר מגזימים בהכללות ובטענות שכל תחליפי הסוכר מסוג סוכרים כוהליים או כימיים אין בהם תועלת אלא סכנה מרובה. אז בואו נעשה סדר במה שנראה כעוד Trash paper, כפי שמגדירים בעולם המדע, ולא יותר מאשר 'פייק ניוז' !!! להלן הקישור למאמר המקורי: Natures medicine, https://doi.org/10.1038/s41591-023-02223-9 מה הם פרטי המחקר ומימצאיו? בקצרה, המחקר בדק את רמת הסוכרים הכוהליים (תחליפי סוכר), כולל האריתריטול בדמם של חולים שברקע שלהם סוכרת ומחלות לב וכלי דם. לאחר מכן חילקו אותם למספר קבוצות לפי גובה רמת הממתיק בדמם. במשך 3 שנים בדקו כמה מהנבדקים עברו התקף לב, אירוע מוחי או מתו מאירוע מוחי ו/או ממחלת לב. בין המימצאים שלהם: אצל אנשים עם הרמות הגבוהות ביותר של אריתריטול בדמם קרו פי שניים יותר התקפי לב, אירועים מוחיים ו/או מוות, בהשוואה לאלו שהיו עם הרמות הנמוכות ביותר של אריתריטול בדמם. האם יש בכך הוכחה שצריכת אריתריטול היא היא שמגבירה פי שניים את הסכנה של התקפי לב, אירועים מוחיים ו/או מוות? בוודאי שלא – מדובר במחקר מגמתי, רצוף בהטעיות מכוונות (כפי שיפורט חלקית להלן) אשר מהווה 'חגיגה' תקשורתית ותו לא!!! לקורא החרוץ מומלץ לקרוא גם את הפיסקאות הבאות, אבל לאלה מכם שהתעייפו כבר בשלב זה – חשוב שתדעו שניתוח מדעי מדוייק מוכיח שההר הוליד עכבר ואין שום סיבה להפסיק את השימוש בתחליפי סוכר מהסוג של סוכרים כוהליים (אריתריטול, קסיליטול ודומיהם) או ממתיקים כימיים (כמו סכרין, סוכרלוז ועוד). למי שמעדיף את הניתוח המדעי של 'עוללות' המחקר הזה - הנה העובדות המדעיות לאשורן: במחקר זה, בדיקת רמת האריתריטול בדמם של הנבדקים בוצעה רק על אנשים מבוגרים וקשישים שחולים במחלת סוכרת קשה ו/או במחלות לב וכלי דם, בלי שום ביקורת מקבילה על אנשים בריאים. משמעות הדבר הזה היא כי למימצאי המחקר המדומה הזה אין כל קשר לאנשים בריאים הצורכים אריתריטול באופן קבוע!!! רמת האריתריטול בדמם של הנבדקים החולים קשות נמדדה רק פעם אחת בלבד במהלך כל המחקר, והפעם הבודדת הזאת נעשתה כאשר רשמו את הנבדקים כדי להיכלל במחקר הזה. זהו מחדל מחקרי שמחייב ממש פסילה על הסף של כל מה שהם קוראים 'מחקר'. כותבי המאמר מנסים קשות לשכנע אותנו שהם לא חיפשו דווקא את האריתריטול בדמם של הנבדקים, אבל 'רק במקרה' גילו שדווקא רמות האריתריטול היו הגורם הקובע. עוד מחדל חמור של המחקר - ואולי ישנו גורם חשוב יותר בדם שהתעלמו ממנו או שפשוט 'פיספסו' אותו והוא הוא הגורם האמיתי ולא האריתריטול? במשך 3 שנים חיפשו החוקרים אחר חולים קשישים שחלה החמרה במצבם ו/או מתו במהלך המחקר ולא טרחו כלל לחזור ולבדוק שוב ושוב את רמות האריתריטול בדמם. כדי לחזק את טענותיהם היה עליהם לבצע מדידות חוזרות של האריתריטול בדמם של החולים הנכללים במחקר זה ולא רק בדיקה אחת ורק בתחילת המעקב. עוד אבסורד של המחקר המדומה הזה!!! אין תשובה במחקר האם רמת האריתריטול בדמם של החולים הייתה גבוהה בגלל צריכת יתר של הממתיק או בגלל שהאריתריטול הטבעי שמיוצר בגוף כל אדם הפך גבוה בגלל החמרת המחלה ולא בגלל צריכת יתר. אילו רצו, יכלו החוקרים לשאול בפשטות את הנבדקים: "כמה אריתריטול אתם צורכים בכל יום?" אבל החוקרים כלל לא רצו לדייק בחקר האמת... ואכן, אם אריתריטול בדם גבוה, סביר מאד, כפי שמוכיחים מחקרים שונים, שזה קורה בגלל החמרה במצב המחלה ולא בגלל שחולים אלו הגזימו בצריכת האריתריטול וזה מה שגרם להחמרת המחלה !!! החוקרים טוענים שאריתריטול מגביר קרישיות יתר של הדם וגם כאן ייתכן שקרישיות היתר בדם הייתה עוד תסמין של החמרת המחלה שהגבירה את רמות האריתריטול בדם ואין לה קשר לצריכת יתר של אריתריטול בתזונה. המחקר לא ערך בדיקות השוואתיות לסוג התזונה של הנבדקים, לרמת הפעילות הגופנית, גם לא למצב העישון אצלם וגם לא למדדים נפשיים כתוצאה מאירועים בחייהם. מכאן ברור, שהמחקר היה מגמתי וחסר ערך מעשי בגלל שאיננו מביא ניתוח מדוייק של השפעת כל הגורמים הללו ואחרים על החמרת המחלה, בעיקר כאשר מדברים על החמרת מצב מחלות קיימות ו/או תמותה!!! חשוב לציין שוב: לא מדובר במחקר התערבותי – כלומר לא נתנו לחולים לאכול אריתריטול ואז בדקו מה קורה. מדובר במחקר ברמה מדעית נמוכה מאד, מחקר שנקרא 'השוואתי', שבו משווים נתון קיים עם נתון אחר, בלי להוכיח מה קדם למה ומה גרם למה. בעגה המדעית מחקרים השוואתיים כאלה קרויים Trash Science, כלומר מדע 'זבל' (בתרגום מילולי לעברית). נדגיש שוב, ב'מחקר' כל כך ירוד, לא ברור אם החמרת מחלות הרקע גרמה לעליית האריתריטול בדמם של הנבדקים, או שצריכת יתר של האריתריטול היא היא שגרמה להחמרת מחלות הרקע של הנבדקים. החוקרים עצמם טוענים שהמימצאים שלהם סותרים מימצאים קודמים אשר דווקא הוכיחו שצריכת אריתריטול הביאה להפחתה משמעותית של צריכת הסוכר והפחמימות ולשיפור במצבם של חולי סוכרת ומחלות לב וכלי דם. הם גם מביאים קישורים למחקרי מטא אנליזה שמוכיחים זאת, תוך שהם מודים שזוהי עוד 'חולשה' ברשימה הארוכה של חולשות של המחקר הזה. כמובן שאין כל קשר בין המימצאים המגמתיים בפירסום זה על אריתריטול לבין מימצאים מחקריים הקשורים למכלול תחליפי הסוכר האחרים. העובדות הנ"ל הינן רק חלק מהבעיות המחקריות שיש בפירסום זה, אך נסתפק בהערות הנ"ל ולא נמשיך לפרט, כדי לא להלאות יתר על המידה את הקורא החרוץ. בסיכום, לא מדובר במחקר התערבותי ראוי לשמו, אלא בעוד פירסום מגמתי, אשר לא משרת את הציבור הרחב, אלא אולי את התקשורת ואת חברות התרופות שמעדיפות שנמשיך לצרוך סוכר ודומיו על פני תחליפי סוכר אינרטיים. כל זאת, כדי שנמשיך לחלות במחלות המטבוליות הללו וכך נהיה מנויים קבועים על תרופות בעלות תופעות לוואי חמורות ביותר, שגם הן מצריכות עוד תרופות לטפל בהן. כך אנו הופכים למכרה זהב ופרייארים של הביג פארמה. הערה חשובה: אינני מהמתנגדים לתרופות, אדרבה, אני בעד תרופות כאשר אכן צריך אותן, כי הן מאריכות חיים וגם מצילות חיים. דוגמה בולטת לכך הן התרופות ליתר לחץ דם אשר אין להן תחליף טבעי, בניגוד גמור למה שטוענים חסידי הרפואה הטבעית!!! © פרופ' חיים גמליאל

בתיזמון מוזר אך לא מפתיע, יצאו כלי התקשורת בישראל ביום אחד בכותרות מרעישות נגד התה הירוק: "מחקר מדאיג: שתיית תה ירוק עלולה לגרום נזק לכבד" (ישראל היום), "מחקר ישראלי מצא: יותר מדי תה ירוק עלול לגרום נזק משמעותי לכבד" (מעריב). "שתיית תה ירוק עלולה לגרום נזק משמעותי לכבד" (בחדרי חדרים) ועוד ועוד. האמנם? מבהיל לא? וכל זאת בגלל מאמר סוקר [1] (לא מחקר!!!), של צוות מבית החולים קפלן וחוקרת מבית הספר לרפואה שעל יד אוניברסיטת טורונטו קנדה. מאיפה צצו כל הכותרות המרעישות הללו? הרי מדובר במאמר סוקר (לא מחקר חדש) שפורסם כבר 3 חודשים לפני הרעש התקשורתי, ושסיפר לנו שהספרות המדעית מלאה בתשבחות לתה הירוק בתחומי רפואה רבים וחשובים. בכך עוסק עיקר המאמר. יחד עם זאת המאמר מזכיר דיווחים קודמים על מספר מקרים בהם צריכת טבליות רבות (לא שתיית תה) של תמציות מאד מרוכזות של תה ירוק לאורך זמן, גרמו לעיתים לנזקים לכבד. על זה מוצדק להוציא כותרות כל כך מסולפות?! הערה: תמצית מרוכזת של תה ירוק נקראת: GTE – Green Tea Extract. חשוב לציין שתמצית כזאת מופיעה בתוך קפסולה או טבליה או כאבקה. לא מדובר בעלי תה טחונים, אלא בשיטת מיצוי מיוחדת שבה אוספים רק את החומרים הפעילים שהופקו מהעלים של התה הירוק, בלי כל הפסולת האחרת שיש בעלים. לדוגמה: תמצית תה ירוק במשקל 500 מ"ג מכילה כמות שמשתווה ל- 10 כוסות תה מרוכז!!! לאלה שאינם מעוניינים לקרוא את הניתוח המדוייק והמדעי של העובדות לאשורן, כאן בהמשך, אציין כי מדובר במסע פירסומי מתוזמן היטב למאמר סוקר (לא למחקר ישראלי חדש), מסע פירסומי שכל כולו הינו הטעיה מקוממת מאד. די אם אזכיר שבכל יום ויום שותים מילארדים של אנשים בסין, יפן ובעוד מדינות רבות בעולם הרבה כוסות תה ועדיין אין אפילו מחקר מדעי אחד שהראה בבני אדם נזק מכל סוג שהוא משתיית תה ירוק [2]. נקודה וסימן קריאה !!! על פי מאגר הספריה הלאומית הרפואית האמריקאית (PubMed), עד כה פורסמו למעלה מ- 40 אלף (!!!) עבודות מדעיות [3] שמהללות ומשבחות את התה הירוק כאנטי-דלקתי, אנטי-חיידקי, אנטי-נגיפי, אנטי-אוקסידנטי, אנטי-סרטני, מונע-אספקת דם לגידולים, מגן על מערכת העצבים, מגן על ומאזן את המערכת ההורמונלית, מחזק את מערכת החיסון, מונע התפתחות תנגודת לאינסולין וסוכרת, מונע השמנה, גורם הרזיה ועוד ועוד תחומי רפואה ובריאות. כאמור, אין אפילו לא עבודה מדעית אחת בבני אדם שהראתה ששתיית תה ירוק (4 עד 6 כוסות ליום) גורמת לנזק מכל סוג שהוא!!! לכן, לפני שנפרט את העובדות לאשורן, נציין את החשיבות הרבה שבשתיית תה ירוק יומיומית (4 עד 6 כוסות ליום), ללא כל חשש ועם כל הסימוכין המדעיים לכך שהדבר יתרום תרומה מכרעת לבריאותנו ולרפואתנו. לאלה הרוצים לקחת תכשירים מרוכזים של תמציות תה ירוק, לקבלת ההשפעות המיטיבות שפורטו לעיל, נמליץ להתייעץ תחילה עם הרופא המטפל שמכיר את התיק הרפואי שלכם, וחשוב שהוא גם יהיה בקיא באמת בסיכומי המדע לגבי צריכה קבועה של תה ירוק ! במידת הצורך, הציגו בפניו את המאמר הנוכחי!!! ומכאן לתשובה מפורטת לאלה שאכן חפצים בחקר האמת לאמיתה: כפי שיצויין ויפורט להלן, בספרות המדעית דווח על אנשים או נשים שצרכו תכשירים מרוכזים מאד של תמצית תה ירוק, לאורך זמן רב, בתור תכשיר להרזיה או בתוך תכשיר להרזיה שהכיל עוד רכיבים אחרים. כמובן, שבכמויות מטורפות כאלה, אנשים אולי רזו אבל גם פגעו בכבד שלהם, כפי שמפורט בסקירה מקיפה ויסודית ביותר שפורסמה בשנת 2020, על ידי וועדה עליונה לבדיקות טוקסיקולוגיות (רעילות) של צמחי מרפא ובעיקר של התה הירוק [2]. להלן סיכום נקודות חשובות הקשורות לפירסום זה ולפירסומים אחרים על התה הירוק: התה הירוק מופק מהעלים הירוקים של העץ Camelia Sinensis שמכילים רכיבים חשובים מאד להם מיוחסות תכונות הבריאות המופלאות של התה הירוק, אשר מהווה המשקה השני בעולם אחרי מים!!! בתה הירוק רכיבי בריאות רבים מקבוצת הפוליפנולים, כאשר 70-80 אחוז מהם הם פלבנולים שנקראים קטצ'ינים – Catechins. הקטצ'ין הפעיל והחשוב ביותר בתה הירוק נקרא EGCG. עשרות אלפי המחקרים שפורסמו עד כה על התה הירוק דיווחו על שורה ארוכה של תכונות הבריאות של התה הירוק כפי שפורטה לעיל. מפירסומים רבים ושונים עולה כי אם בכלל נצפו נזקים לכבד הם דווחו בעיקר בניסיונות אכזריים שנעשו על חיות מעבדה, כולל עכברים, חולדות וכלבים, שקיבלו מנות מוגזמות של תמציות מרוכזות של תה ירוק [2]. במחקרים אלו ניתנו לחיות המעבדה מאות מיליגרמים של תמציות מרוכזות של תה ירוק בכל יום ויום, כמויות שהן מעל ומעבר לכמויות שיש בשתיית תה ירוק ע"י בני אדם. לדוגמה: מתן מנה של 500 מ"ג תמצית מרוכזת של תה ירוק כמוה כמו מתן 10 כוסות של תה ירוק מרוכז מאד. במחקרים נתנו לחיות המעבדה שלוש מנות כאלו ליום, כלומר מקבילה של מעל 30 כוסות של תה ירוק מרוכז בכל יום, מעל ומעבר לכל פרופורציה לעומת מה ששותה אדם בכל יום!!! יתרה מזאת, התברר שבחלק מהניסויים נתנו לחיות המעבדה תמציות שהכילו ריכוז מאד מוגבר של הרכיב EGCG של התה הירוק, ריכוז מוגזם שבגללו נגרם הנזק לכבד. ב- 20 השנים האחרונות פורסמו דיווחים על כמאה בני אדם שנפגעו מצריכה מוגזמת של תמציות מרוכזות מאד של תה ירוק, בעיקר על רקע של שימוש בהן להרזיה!!! אף אחד מהמיקרים הללו לא היה בגלל שתיית תה ירוק רגילה!!! יש לשים לב שמדובר בתקופה של 20 שנה שבה מאות מיליארדים של אנשים ברחבי העולם צרכו תה ירוק מידי יום ביומו!!! מעריכים שבתקופה זו צרכו מיליוני בני אדם גם טבליות / קפסולות / אבקות במינון של 400 עד 600 מ"ג תמצית תה ירוק, מידי יום, ללא כל נזק. מתוך 100 המקרים שדווחו, פסלה הוועדה את רובם מסיבות שפורטו בסקירה הטוקסיקולוגית המקיפה שפורסמה על התה הירוק [2], בגלל שהנבדקים סבלו ממחלת כבד מוקדמת, או ממחלות רקע אחרות ועוד ועוד. מתוך 28 הדיווחים הרלוונטיים שנותרו בסקירה הטוקסיקולוגית, התברר שהיה מדובר בצריכת טבליות/ קפסולות/ אבקות שהכילו תמציות תה ירוק מרוכזות מאד (בין 1200 ל- 3000 מיליגרם תמצית) תוך כדי צום או היעדר מזון, כנראה כחלק מתהליך ההרזיה, מה שגרם לספיגת יתר של רכיבי התה הירוק בדם ולאחר מכן בכבד שניזוק מכך. חשוב מאד לציין, שלא תמיד היה נזק ממשי לכבד אלא התברר שאנזימי הכבד ALT ו/או AST עלו במידת מה, לעיתים עלייה בתוך טווח הנורמה וזו דווחה כנזק לכבד. לדוגמה: במחקר על כ- 500 נשים בגיל המעבר [4], הן קיבלו מנה יומית של 800 מיליגרם של תמצית מרוכזת של תה ירוק למשך 12 חודשים. מהמימצאים של המחקר הקליני, ההתערבותי הזה, כפול הסמיות, עם ביקורות מתאימות התברר שלא היה שינוי מהותי בתפקודי הכבד שלהן, חוץ מ- 26 נשים (מתוך מעל 500) שאצלן ראו עליה של 4-5 יחידות בערכי אנזימי הכבד מסוג ALT ו/או AST. בכולן היה מדובר בשינויים שהיו בתוך טווח הנורמה, כלומר שלא נגרם שום נזק לכבד. כפי שמציינים החוקרים, לא נגרם כל נזק ממשי לכבד, והערכים חזרו להיות כבעבר לאחר כשבועיים של הפסקת הטיפול בכמוסות מרוכזות של תמצית תה ירוק. בכל המיקרים האחרים שדווחו בספרות, הפסקת הלקיחה של התכשירים המרוכזים החזירה את רמות אנזימי הכבד לנורמה. בסיכום: על פי הדיווחים בספרות המדעית - אין נשקפת כל סכנה בשתיית תה ירוק – 4 עד 6 כוסות ליום, כפי שהמלצנו עד כה. לאלה שרוצים לקחת כמוסות של תמצית מרוכזת של תה ירוק (לאחר היוועצות באיש מקצוע הבקיא בנושא) – עדיף לעשות זאת במינון שאינו עולה על 500 מ"ג ליום!!! את התמצית המרוכזת אין לקחת על קיבה ריקה אלא רק עם אוכל. אנו המלצנו שאם לוקחים קפסולה מרוכזת, יש לעשות זאת בסיום הארוחה, מסיבות רבות ושונות כולל הפחתה ברמות הסוכר הפוסט-פרנדליות (מדידת סוכר שנעשית שעתיים לאחר הארוחה). אין לקחת תמציות מרוכזות של תה ירוק למי שיש רקע של מחלת כבד. יש להפסיק לקיחת תמציות מרוכזות של תה ירוק אם מופיעים סימפטומים כמו כאב בטן, שתן כהה, צהבת העור, או שינויים חדים באנזימי הכבד ALT ו/או AST – כל אלה סימנים לנזק לכבד. בהקשר זה נזכיר את דברי הרמב"ם לפיהם צריכה מוגזמת, גם של מזון "טוב" עשויה לגרום לנזק בריאותי (רמב"ם, הלכות דעות, פרק ד, סעיף ט). בבריאות טובה ואיתנה תמיד © פרופ' חיים גמליאל רשימת מקורות מייצגים: Malnick S, Maor Y and Neuman MG. Green Tea Consumption is Increasing but There Are Significant Hepatic Side Effects. Hindawi, GastroHep, Volume 2022, Article 2307486. https://downloads.hindawi.com/journals/ghep/2022/2307486.pdf Oketch-Raban HA, Et al. United States Pharmacopeia (USP) Comprehensive Review of the Hepatotoxicity of Green Tea Extracts. Toxicology Reports 7 (2020)386-402. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32140423/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/?term=green+tea Yu Z, et al. Effect of Green Tea Supplements on Liver Enzyme Elevation: Results from a Randomized Intervention Study in the United States. Cancer Prev. Res. Phila 10 (2017) 571-579. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28765194/

אנשי מקצוע וכלי התקשורת בישראל חוזרים ומזכירים: "מדענים ישראלים גילו: הממתיקים גורמים דווקא להשמנה ולהתפתחות סוכרת" ובאותה תרועה רמה הם מתריעים: "תחליפי הסוכר פוגעים בתקשורת בין חיידקי המעיים (הטובים)". או: "חשבתם שתילחמו במשקל בעזרת ממתיקים מלאכותיים? שההמבורגר ישמין פחות עם משקה דיאטטי לידו? – תשכחו מזה!!!" דיווחים קולניים אלו מזכירים לנו שוב ושוב שמדענים ממכון ויצמן הוכיחו כי משקאות ומאכלים דיאטטיים, המכילים תחליפי סוכר, גורמים לפגיעה בחיידקי המעיים הטובים וגם מגבירים את הסיכון לעלות במשקל ואף מעלים את הסיכון לחלות בסוכרת. בשונה מדיווחים דומים בנושא בעבר, המדענים עצמם מתגייסים במלוא העוז לבשר לנו שהנה הם המציאו את הגלגל והם הוכיחו אחת ולתמיד שהממתיקים גורמים להשמנה ולסוכרת!!! רבים סברו שהמחקר הזה שהתפרסם בשנת 2014 בכתב העת המדעי היוקרתי Nature, יגרום סערה בשוק העצום של תחליפי הסוכר, אותם 'ממתיקים מלאכותיים' שמצויים כמעט בכל בית. המחקר הישראלי היה אמור להנחית מכת מוות על הממתיקים המלאכותיים ולהוכיח בוודאות שהם מגבירים את התנגודת לאינסולין ('טרום סוכרת', 'תסמונת מטבולית') ואת הסיכון לחלות בסוכרת מבוגרים ובסיבוכים אחרים של התסמונת המטבולית. אך כעבור 7 שנים, כולם מחכים למחקר מקיף ורב משתתפים בבני אדם, שיוכיח את טענותיהם אבל כולנו יודעים ששום דבר כזה לא קרה. הם אמנם קיבלו לאחרונה פרס על מחקרם, אך אשמח להסביר לממליצים על הפרס מדוע טעו טעות גסה. החוקרים עצמם התגייסו לקמפיין נגד הממתיקים: "המחקר שלנו מוכיח שהצריכה הנרחבת של ממתיקים מלאכותיים במשקאות ובמאכלים עלולה לגרום לפגיעה בפלורת החיידקים הבריאים במעיים, להשמנת יתר ואפילו לתחלואה בסוכרת". לדבריהם, טרדה אותם המחשבה כיצד ייתכן שממתיקים מלאכותיים דלי קלוריות אינם גורמים להפחתה במשקל הגוף והאם יש אמת בהשערה כי דווקא ההיפך הוא הנכון, כלומר שהם גורמים להשמנה. לדבריהם, תוצאות המחקר שלהם מוכיחות כי למרות העובדה שממתיקים מלאכותיים אינם מכילים סוכר, יש להם השפעה ישירה על היכולת של גוף האדם לאזן את רמות הגלוקוז בדם. כמי שעוקב שנים רבות אחר הדיווחים השונים סביב הדילמה מה קדם למה ההשמנה או נטילת ממתיקים מלאכותיים, אני ער לעובדה שחוקרים רבים עטים על הנושא מתוך מגמה ברורה להגיע ראשונים לקו הגמר של הוכחת הטענה שהממתיקים קודמים להשמנה והם בעצם מאיצים את התפתחות ההשמנה והסוכרת. למה? כי הם יודעים שעיתון מדעי יוקרתי לא יפרסם מאמר שתומך בדעה שממתיקים מלאכותיים אינם מזיקים. להיפך, הם יודעים שטענה הפוכה (שהממתיקים הם רעים) תקבל את הכיסוי התקשורתי הטוב ביותר, ואפילו תעזור לקטוף עוד כמה גראנטים (מענקי מחקר) יוקרתיים. אז בואו ונגלה מדוע אין במחקר הזה הוכחה לכך שהממתיקים המלאכותיים הם כל כך רעים ואיומים. תחילה יש להבהיר, אחת ולתמיד, למי שעוד לא יודע: אדם שצורך ממתיקים מלאכותיים לא משלה את עצמו שהם יגרמו לו לרזות, אלא מקווה שיש בהם כדי להפחית את הכמויות העצומות של פחמימות וסוכרים שהוא צורך כל יום. בהרצאות בקורסים השונים ובפורומים שונים אני מציג שוב ושוב את הנתונים המדעיים המצביעים על כך שכולנו צורכים פי שניים עד פי שלושה מכמות הפחמימות היומית הדרושה לנו. הצריכה העודפת הזו אכן מביאה בעקבותיה תנגודת לאינסולין, טרום סוכרת, השמנה, סוכרת ואף מחלות לב וכלי דם, בעיקר בגלל שעודפי הפחמימות הופכים כמעט מיידית לשומני דם (טריגליצרידים) עם כל המשתמע מכך. מכאן שכאשר אדם מחליף חלק מעודפי הפחמימות בתזונה שלו בממתיקים מלאכותיים, הוא לא מביא את עצמו למחסור חמור בפחמימות אלא רק מקזז מהעודפים העצומים שיש לו בתזונה. נקודה. כאן טמון כל ההבדל בין הטענות האוויליות על השימוש בממתיקים להרזיה לבין מציאות חיינו בה דרוש צמצום דרסטי של כמות הפחמימות הפשוטות (כולל עמילנים) בתזונתנו. אם הבנו את העקרון הזה, נוכל לבחון בצורה שקולה ואחראית יותר האם יש כאן הוכחה שהממתיקים המלאכותיים הם האסון שלנו או שהם תורמים תרומה אמיתית ובטוחה להפחתת עודפי הפחמימות הריקות שאנחנו צורכים בצורה כל כך מוגזמת. לא התעצלתי והוצאתי את המאמר המקורי והמלא מאתר העיתון Nature ובדקתי אחד לאחד את הממצאים שדווחו במאמר הנוכחי. כמבקר מדעי משופשף היטב עליתי במהרה על 'התרגילים' שנעשו במחקר זה כדי להכריח את התוצאות להגיע למסקנה שהממתיקים המלאכותיים הם רעים. אז הנה, רק על קצה המזלג, חלק מההשגות שלי: כפי שדווח, בשלב הראשון של המחקר נתנו המדענים לעכברים מים מהולים בשלושת סוגי הממתיקים המלאכותיים הנפוצים ביותר (סכרין, או סוכרלוז, או אספרטם), במינונים שווי ערך לכמויות שמינהל המזון והתרופות האמריקני מאשר לשימוש. תוצאות החלק הזה במחקר הראו כי העכברים ששתו בקביעות מים עם ממתיק מלאכותי פיתחו אי סבילות גדולה יותר לגלוקוז בהשוואה לעכברים ששתו מים לבד, או מי סוכר. נו, מה רע בתיאור חד וחלק כזה? יש בו הרבה "רע" - עיון במאמר עצמו מגלה שיש בו הרבה רע, לדוגמה: א. העכברים המסכנים היו בני 10 ימים (מקביל לגיל 7 בבני אדם) – כלומר, המחקר כולו בוצע על 'ילדים רכים וענוגים' ולא על מבוגרים (למה לא לקחו עכברים בני שנה – גיל מקביל לגיל 35 בבני אדם?). אמנם, במחקרים רבים משתמשים בעכברים בגילאים האלו, אבל כאן, בגלל הקשר לחילוף החומרים וההשוואה לבני אדם, אין לכך הצדקה ולא ארחיב בנושא כדי לא להלאות את הקוראים שאינם מצויים בתחום זה. ב. העכברים ('הילדים') קיבלו את המים עם הממתיקים במשך 11 ימים נוספים (כלומר מגיל 7 עד גיל 14 בשני חיי אדם – כלומר במשך 7 שנים רצופות, בשני חיי אדם, בתקופת 'הילדות'). חשוב לחזור ולהדגיש - במשך הזמן הארוך הזה, הם לא שתו שום משקה עם סוכר, אלא רק מים עם ממתיק – האם מישהו מכיר מציאות דומה אצל בני אדם? האם מישהו מכיר ילדים ו/או מבוגרים שנמנעים לחלוטין במשך שנים רבות מפחמימות ומשתיית משקאות ממותקים בסוכר? אפילו לא פירות או מיצים שנסחטו מפירות? אפילו לא ירקות שגם הם מכילים פחמימות? ג. מה היה המינון של ממתיקים שניתן לעכברי ('ילדי') הניסוי הללו? הניסוח המעורפל לא יכול להטעות מבקר מנוסה – לדברי החוקרים הם נתנו את המינון 'הסביר' בעכברים, כזה שמקביל למינון המאושר (ADI) בבני אדם. האם אנחנו מבינים כבר שמדובר במינון גבוה לאורך 7 שנות אדם? למה גבוה? – המינון המאושר בבני אדם נקבע ברמה של 5 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף, כלומר מינון של 250 עד 300 מ"ג סכרין ליום בבני אדם. זוהי כמות המקבילה ל- 12 שקיות 'מתוק וקל' ליום!!! האם מישהו מכיר ילד/מבוגר שצורך כמות כזו של סכרין כל יום, כל יום במשך שנים רבות ועם אפס סוכרים, עמילנים או פחמימות? ד. משקאות הדיאט ומירב מוצרי הדיאט במרכולים מכילים בעיקר שני ממתיקים: אספרטם ואסוסלפם K. כלומר, בני אדם שצורכים 'הרבה' מוצרי דיאט בעצם צורכים שני ממתיקים שאחד מהם, האססולפם K הדומיננטי, כלל לא נכלל במחקר הזה. אספרטם אמנם נכלל במחקר, אבל החוקרים לא השתמשו בו להמשך המחקרים אלא רק בסכרין, אולי מתוך ידיעה שמרכיבי האספרטם (שתי חומצות אמינו) מוכרים היטב לחיידקי המעיים ועלולים להפריע לטענתם (ראו בהמשך) שחיידקי המעיים 'אינם מכירים' את הממתיק. אם נוסיף לכך את העובדה שכמות הממתיק שניתנה לעכברים הייתה גבוהה מהמקובל בצריכה יומית רגילה, ואת ההיעדר המוחלט של הסוכר בתכשירי הממתיקים, הרי שכל המסקנות שנגזרו ממחקר זה אינן ישימות לחיי היום יום בתזונה של בני אדם ('ילדים') בחברה המערבית!!! ה. במציאות חיינו, אנשים צורכים גם משקאות דיאט וגם מזונות עתירי פחמימות, עמילנים וסוכרים. לדוגמה: שתיית משקה דיאט במהלך ארוחה. במחקר הזה לא הוסיפו פן נוסף והכרחי: ביקורת שבה העכברים יוזנו במים עם ממתיקים ועם סוכר גם יחד. מדוע 'שכחו' החוקרים לבדוק פן חשוב זה? – אינני מצליח להשתחרר מן התחושה שהם ידעו מראש שלא יקבלו תוצאות 'גרועות' כפי שציפו לקבל. הסבר: לפי מה שיוברר בהמשך, חיידקי המעיים מושפעים לרעה רק אם נותנים להם מים עם ממתיק בלבד, ללא שום סוכר, לאורך תקופה ארוכה ביותר, ומרעיבים אותם מסוכר בצורה חסרת תקדים והפוכה לחלוטין למה שקורה אצל בני אדם. על פי כל הדיווחים תזונת בני האדם משופעת בכמויות עצומות של סוכרים, כך שאין מצב כזה שבו חיידקי המעיים שלהם 'יורעבו למוות' ע"י היעדר סוכר. ו. בהמשך בדקו המדענים את ההשערה שחיידקי המעיים הם החוליה המעורבת בתופעה הזו, ואולי אף אחראית לה, שכן חיידקי המעיים מגיבים לחומרים כמו ממתיקים מלאכותיים שאינם מזוהים כ"מזון". ממתיקים מלאכותיים, כמו סכרין, אמנם לא נספגים במערכת העיכול, אבל כאשר הם עוברים בה הם באים במגע עם טריליוני החיידקים הטובים ('פלורה') שבמעיים. בראיונות שפורסמו מאז, החוקרים מסבירים: "החיידקים במעיים שלנו, המפרקים בשבילנו את המזון לרכיביו הבסיסיים, רגילים 'לעבוד' עם חומרים מוכרים להם, אבל הם אינם מכירים את הממתיקים המלאכותיים (גם לא את חומצות האמינו של האספרטם?! ח"ג). כשהם באים במגע עם הממתיקים המלאכותיים שאינם מוכרים להם, משתבשים המסלולים המקובלים בתהליך פירוק המזון ומובילים לתסמונת המטבולית ('תנגודת לאינסולין' ח"ג), נטייה להשמנה ולסוכרת בבעלי חיים ובבני אדם." עד כאן הציטוט מהריאיון עם אחד מהחוקרים המובילים במחקר זה. זהו ההסבר שלהם, ומה ההסבר שלנו? – בוודאי שחיידקי המעיים של העכברים ייפגעו קשות, לאחר שהרעיבו אותם 7 שנים תמימות (11 ימי חיי עכברים) במחסור מוחלט בפחמימות, בעמילנים ובסוכרים, בניגוד גמור למה שקורה אצל בני אדם שצורכים מזונות דיאט לצד תזונה יומיומית עתירת פחמימות!!! על פי הדיווחים בתקשורת, החוקרים ביצעו גם ניסוי 'מקיף' בקבוצת בני אדם. "ערכנו ניסוי מבוקר, שבו ביקשנו מקבוצה של מתנדבים, שלא נוהגים לאכול או לשתות ממתיקים מלאכותיים, לצרוך את החומרים הללו במשך שבוע", מספר אחד החוקרים. "במהלך כל אותו שבוע נבדקו רמות הגלוקוז והרכבי חיידקי המעי בגופי המתנדבים. הממצאים הראו כי 'רבים' (ההדגשה שלי ח"ג) מהמתנדבים התחילו לפתח אי-סבילות לגלוקוז, וזאת כבר לאחר שבוע אחד בלבד של צריכת ממתיקים מלאכותיים". נו, מה יש לומר על קביעה נחרצת שכזו? – הנה הדבר הוכח גם בבני אדם!!! לאט לכם, על זה דווקא יש לי לומר הרבה אבל אקצר לטובת אלו שכבר התעייפו בדרך עד כאן: נאמר בתקשורת: "החוקרים ביצעו גם ניסוי 'מקיף' בקבוצת בני אדם" – כמה מקיף היה הניסוי וכמה היו בני אדם בקבוצה הניסוי? בחלק הראשון של הדיווח על בני האדם, החוקרים בדקו נתונים (לא עשו שום ניסוי) של 381 בני אדם ( 44% מהם גברים ו- 54% נשים) אשר היו במעקב תזונתי במשך מספר שנים. הנבדקים היו מקבוצת הגיל שבין 30 ל- 56 שנים ולא סבלו מסוכרת בתחילת המעקב. מניתוח הנתונים הגיעו החוקרים למסקנה שיש התאמה בין צריכה מוגברת של ממתיקים מלאכותיים לבין היארעות של השמנה, סוכרת ועוד. האם תוצאות מעין אלו קבילות במדע? בוודאי שלא – ויש לכך הרבה סיבות, אבל אזכיר את הפשוטה שבהן: מי אומר לנו שהדבר הוא לא הפוך לחלוטין? אולי כל אלו שהתחילו להשמין ולגלות שיש להם נטיה לסוכרת, צרכו יותר ממתיקים מלאכותיים כדי למנוע החמרה במצב? כלומר, ההשמנה היא שגרמה לצריכת הממתיקים ולא שהממתיקים גרמו להשמנה. החוקרים במאמר מנסים לשלול טיעונים שכאלו, אך בגלל קוצר היריעה, לא אוכל להיכנס לפרטים כדי לדחות אחד לאחד את הסבריהם המלומדים. אבל העוקץ האמיתי נעוץ בחלק השני של הדיווח על בני אדם: אצל הקורא התמים מתעורר הרושם שנעשה ניסוי 'מקיף' על קבוצת בני אדם גדולה, אבל האמת היא שהניסוי שמתואר שם בהמשך בוצע רק על 7 בני אדם - שימו לב: לא על 100 ולא על 200 ולא על 381 בני אדם, אלא רק על 7 בני אדם. הניסוי כלל מתן של ממתיקים מלאכותיים לשבעה אנשים שכל חייהם לא נחשפו לממתיקים, וראה זה פלא – על פי הדיווח לתקשורת של אחד החוקרים (מילה במילה): "רבים (ההדגשה שלי, ח"ג) מהמתנדבים התחילו לפתח אי-סבילות לגלוקוז". לאלה התמהים כמה זה 'רבים' מתוך 7 נבדקים? האם זה 6 מתוך 7? או אולי 5 מתוך 7? אספר בסודי סודות ש'רבים' משבעה זה ארבעה בלבד, לא חמישה ולא שישה. אז ארבעה ('רבים') התחילו להראות סימני אי-סבילות לגלוקוז ואילו שלושה ('מעטים') כלל לא הראו שום תסמינים שליליים. אנו חייבים תודה רבה לצוות הנרחב של המוחות המבריקים ממכון וייצמן על שאילפו אותנו בינה וקבעו קביעה מדעית חד משמעית שארבעה מתוך שבעה זה רבים וזה מובהק מבחינה סטטיסטית ואילו שלושה מתוך שבעה הם מיעוט מבוטל וזניח. אוי מה היה לנו. כהרגלי בקודש אני דווקא רואה את האור שבקצה מנהרת המחקר הזה, ולכן לדעתי טוב היו עושים החוקרים אילו היו מרכזים את הדיווחים על תוצאות מחקרם על השינויים בחיידקי המעיים וההשפעות על השמנה ותחלואה בלי שום קשר למוטו הזה של פסילת הממתיקים המלאכותיים. הבדיקות הגנטיות שעשו, ניסיונות ההשתלה של צואה ועוד, כל אלו יכולים להיות מרתקים כשלעצמם ואין צורך בדיווח שערורייתי על גבול ההטעיה, כדי להיכנס לפירסום בעיתון יוקרתי כמו Nature. הייתי מייעץ להם להתרכז למשל באמירה (הבומבסטית כשלעצמה): "אנו על סף פריצת דרך בחיסול מגפת ההשמנה ע"י השתלת צואה ממתנדבים רזים אל תוך המעיים של נבדקים שמנים!!! אנו משערים שהצואה של מתנדבים רזים מכילה חיידקי מעיים טובים ויעילים יותר באיזון סוכרי ושומני הדם ואף עשויים להוביל להרזיה ולריפוי אצל הסובלים מהשמנת יתר ומסוכרת". מי יודע אולי יוכלו כך להגיע לפרס נובל. מה שברור הוא שלעולם לא יגיעו לפרס נובל אם יתעסקו בצורה אובססיבית בפסילת הממתיקים המלאכותיים. נחזור למוטו האמיתי של הצריכה של תחליפי סוכר: לא על מנת לרזות, לא על מנת למנוע תנגודת לאינסולין וסוכרת, אלא בעיקר כדי להפחית ולו במעט את הצריכה המטורפת של פחמימות, עמילנים וסוכרים בתזונה המערבית. נקודה. בבריאות טובה ואיתנה תמיד

קוראים רבים פנו אלינו בעבר בשאלה האם שמן הדקלים, שמופיע במרכולים לקראת פסח, הינו ראוי למאכל והאם הוא מתאים לבישול, אפייה ו/או טיגון? התשובה המפורטת מופיעה כאן שוב תוך דגש שהשמן בריא בכל ימות השנה ולא רק בחג הפסח. אכן. אפשר ורצוי להשתמש בשמן דקלים, לא רק במהלך חג הפסח אלא גם בכל ימות השנה. זאת בנוסף להמלצה הרגילה להשתמש בקביעות בשמן הזית. נזכיר את העובדות החשובות ביותר המוכיחות כי שמן הדקלים הינו בריא ביותר לשימוש יומיומי: א. שמן דקלים מפיקים בדרך כלל מהפירות של דקל אפריקאי מיוחד הקרוי דקל השמן, שמנון (African oil-palm). ב. שמן הדקלים הינו השמן הנפוץ ביותר בעולם, יותר מאשר שמן זית וגם יותר משמן קנולה. במזרח הרחוק הוא מהווה השמן העיקרי לבישול והוא מיוצר בעיקר ע''י מדינות כמו אינדונזיה ומלזיה. ישנן עדויות לכך שהשמן נמצא בשימוש כבר למעלה מ- 5000 שנים ברציפות. ג. שמן הדקלים מופיע בארץ לקראת הפסח בעיקר משום שהוא ראוי לשימוש גם על ידי אלו המקפידים שלא לצרוך קיטניות בימי הפסח. ד. קיימים שני סוגים עיקריים של שמן דקלים: 1. שמן דקלים = Palm oil שמן שמופק רק מציפת הפרי, על ידי בישול קל וסחיטה פשוטה והוא הזול יותר מבין השניים (כ- 10 ₪ לליטר), 2. שמן גלעיני הדקל = Palm kernel oil שמן המופק מגלעיני הפרי בתהליך מורכב יותר, מכיל מעל 80 אחוזי שומן רווי, והוא היקר יותר (כ- 50 ₪ לליטר). ה. שמן הדקלים משמש בעיקר למאכל ובישול, וכשמן מוצק לאפיה (shortening), ו. שמן גלעיני הדקל, בהיותו מוצק יותר בטמפרטורת החדר, משמש בעיקר להכנת מרגרינה ומוצקי אפיה, וכבסיס למוצרים קוסמטיים וסבונים. ז. הרכב השמנים בשמן דקלים הינו מהבריאים ביותר: כ- 45 אחוז שומן רווי צמחי בריא (בעיקר חומצה פלמיטית - לא ללכת שולל אחרי 'המומחים' הקובעים שזוהי חומצת שומן רעה - פרטים נוספים בהמשך), כ- 40 אחוז נוספים – ח' אולאית (כמו בשמן זית), ושאר 15 האחוזים הנותרים – חומצות שומן בלתי רוויות. ח. בגלל הרכב שמנים ייחודי זה, השמן הינו יציב ביותר בבישול ובטיגון (ללא יצירה של רכיבים פולרייים וגם לא פולימרים ציקליים המסוכנים לבריאות), עם נקודת עישון של מעל 250 מעלות (קנולה = כ- 210 מעלות, שמן זית = מעל ל- 230 מעלות) וחיי המדף שלו ארוכים יותר מהרבה שמנים אחרים. ט. השמן יכול להוות תחליף מצויין למרגרינה או לחמאה במתכוני אפיה. י. לשמן זה אין טעם לוואי והוא אינו מותיר טעם דומיננטי בתבשילים השונים. יא. לאלו שאופים עוגות (בריאות), שמן הדקלים עדיף על פני שמן קוקוס, בעיקר משום ''ששמן קוקוס גורם לעוגה להיות דביקה ולעלות וליפול באותה מהירות כמו סופלה...'' (כעדותה של אחת הסטודנטיות בקורס חינוך לבריאות). יב. לא להיבהל אם מוצאים בבקבוק ענן עכור של השמן – מדובר בהתגבשות ומיצוק של החלק הרווי של השמן. לפני כל שימוש, רצוי אך לא חובה, לערבב את השמן להבטחת פיזור שווה יותר של מרכיבי השמן. הנחת הבקבוק במקום חמים יותר תמיס את 'העננה' הלבנה - למי שהדבר מפריע... יג. דעת המדע (וזוהי עמדת המדע הסותרת 'מחקרים' מגמתיים, של גופים אינטרסנטיים, שפועלים ללא הרף להפסיק את ייצור השמן ואת השימוש בו - פרטים בקורסים שלי). רמת החומציות של השמן הזה הינה נמוכה מאחוז אחד וזאת תודות להיותו עשיר בנוגדי חמצון כמו ויטמין E (פי עשרה יותר משמן זית) וקרוטנואידים שונים, כולל בטה קרוטן (פי חמישה מגזר). נוגדי חמצון אלו תורמים גם הם לחיי מדף ארוכים של שמן הדקלים. שמן הדקלים הנושא את תו האיכות של הרמ"ת הינו בדרגת חמיצות של 0.2 בלבד !!! מדד הטריות של השמן (מדד פראוקסיד) עומד על 2 אחוזים בלבד - ערך מעולה לכל הדעות !!! ויטמין E שבשמן הדקלים בא בצורה הטבעית והמושלמת ביותר, בעיקר משום שהוא מכיל גם את ארבעת הטוקופרולים של ויטמין E וגם את ארבעת הטוקוטריאנולים שלו. שמן הדקלים הנושא את תו האיכות של הרמ"ת מכיל את כל 8 תת היחידות של ויטמין E (4 טוקופרולים ועוד 4 טוקוטריאנולים). המקור המקובל של ויטמין E הינו שמן נבט חיטה (ולא שמן זית כפי שטועים לחשוב), אך הוא מכיל רק 5 מתוך 8 תת היחידות של ויטמין E ובעיקר חסר את הרכיבים החשובים גאמא ודלתא טוקוטריאנולים. השמן הינו קל לעיכול, תורם מרכיבים חשובים לתחזוקת תאים ורקמות וגם משמש כמקור אנרגיה לניצול מיידי ע''י הגוף. מחקרים שונים הוכיחו כי שמן הדקלים מעלה את רמת הכולסטרול הטוב, מבלי להעלות את הכולסטרול הרע ומבלי לגרום להתפתחות טרשת עורקים (שוב, בניגוד למופיע בתקשורת). מחקרים שונים הוכיחו כי הכמות והאיכות של נוגדי החמצון בשמן הדקלים מעכבת התפתחות תאים סרטניים, משפרת את בריאות כלי הדם, ומונעת ניוון והזדקנות תאים. תכונה חשובה מאד: מחקרים הוכיחו כי הוא עוזר להפחית את גורם הטרשת מספר אחת, ה- (LP(a ובכך הוא אפילו עוזר לשפר את מצב טרשת העורקים. הערה חשובה מאד: גם שמן אגוזים יכול להיות בריא וטוב לפסח וגם לכל ימות השנה, אבל בהבדל חשוב מאד מאד: שמן אגוזי לוז, הינו בריא ומומלץ לשימוש, אבל שמן אגוזי מלך איננו בריא וגם לא מומלץ לצריכה. ברור לי שרבים יחשבו שמדובר בטעות, אבל חשוב לדעת את ההרכב הביוכימי של שמנים אלו, כדי להבין מדוע שמן אגוזי מלך איננו מומלץ: שמן אגוזי מלך מכיל רכיב שומני שלילי (אומגה 6) בכמות גבוהה מאד (מעל 60 אחוז), דבר שהופך אותו לשמן בלתי רצוי. לעומת זאת, שמן אגוזי לוז מכיל רכיב שומני חיובי וחשוב ביותר - אומגה 9 בריכוז של מעל 70 אחוז, ובכך הוא מתקרב לאיכות של שמן זית. הוא גם מכיל כמות נמוכה של רכיב השומן השלילי אומגה 6 (פרטים נוספים בהרצאות השונות על שמנים טובים ושמנים רעים). בברכת חג שמח ומלא ברכה ואושר, בבריאות טובה ואיתנה תמיד!!! © פרופ' חיים גמליאל

בשנים האחרונות חוזרים מחקרים ומוכיחים כי צריכה קבועה של כולסטרול בתזונה לא גורמת לעליה ברמת הכולסטרול בדם, איננה מגבירה טרשת עורקים ולא גורמת לעליה בסיכון למחלות לב... מחקר נוסף שפורסם בירחון המדעי Circulation מאשר שוב את שהיה ידוע כבר - שצריכה קבועה של ביצים איננה מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם. מחקר מקיף זה מסכם את המידע שנאסף על הרגלי התזונה של למעלה מ- 20 אלף רופאים במשך 20 שנה. כיום ברור כבר מעבר לכל ספק שצריכת ביצים בצורה קבועה (ביצה אחת ליום), אינה מעלה את רמת הכולסטרול בדם ואינה גורמת לעליה בסיכון למחלות לב וכלי דם. עם זאת, התברר שכאשר צורכים בקביעות 2 ביצים או יותר ליום, קיימת עלייה מסויימת בסיכון למחלות לב וכלי דם. מניתוח המחקרים האלה מתברר כי העלייה בסיכון קיימת בעיקר אצל אנשים שצורכים 2 ביצים ליום, אך הם לא שינו ולא הורידו את צריכת הפחמימות הריקות בתזונה שלהם. לכן חשוב להדגיש שוב ושוב : כל המבקש להגביר את הצריכה של ביצים בתזונה היומית, חייב תחילה לצמצם משמעותית את צריכת הפחמימות, מידי יום ביומו. צריכה מוגזמת של פחמימות פשוטות (סוכרים, ממתקים, עוגות, קינוחים) ובעיקר מוצרי מזון עתירי עמילן (לחם חיטה, אורז, תפוחי אדמה, פסטות) הינה הגורם מספר אחת לעליה בשומני הדם ''הרעים'' ובעיקר לעליה בטריגליצרידים ובכולסטרול ''רע''. בהקשר זה נזכיר את המחקר המוביל שפורסם בשנת 2005 בעיתון הקרדיולוגים היוקרתי International Journal of Cardiology ובו בדקו האם צריכה מוגברת של כולסטרול מידי יום משפיעה לרעה על ערכי הכולסטרול בדם. במחקר זה העומד בכל הקריטריונים של מחקר מדעי אמין (מחקר קליני על בני אדם, כפול-סמיות, אקראי ומוצלב) הוכח כי צריכה קבועה של 2 ביצים ליום (המספקות מעל ל- 300 מ''ג של כולסטרול ליום) במשך 6 שבועות רצופים (!!) אינה גורמת לעליית רמת הכולסטרול הכללי או הרע בדם. המיוחד במחקר זה הוא שבנוסף לנתונים הביוכימיים בדם הוא בדק גם את מצב זרימת הדם בעורקים ע''י מכשיר על-קול (אולטרה-סאונד) וגילה שאין כל הבדל בזרימת הדם אצל הנבדקים בין אם הם הוזנו ע''י 2 ביצים ליום או ע''י מנה מוגברת של דייסת שיבולת-שועל=קוואקר הידועה כמשפרת את רמות הכולסטרול בדם. מחקר זה גם הראה שוב כי דייסת שיבולת שועל מצליחה בפרק זמן קצר (6 שבועות) לשפר דרמתית את רמות הכולסטרול בדמם של הנבדקים. החוקרים מוקיעים ושוללים את ההמלצה שניתנת כיום לחולי לב להימנע מצריכת ביצים ומזון המכיל כולסטרול וקובעים חד-משמעית שעל סמך מחקרים קודמים רבים ועל סמך מחקר זה, רופאי המשפחה והקרדיולוגים צריכים לעדכן את הידע שלהם וגם להסביר לחולים שלהם שצריכת מזונות מכילי כולסטרול אינה משפיעה לרעה על רמות הכולסטרול בדמם. במשך שנים רבות טענתי וחזרתי וטענתי כי הכולסטרול בתזונה לא רק שאינו משפיע לרעה על רמות הכולסטרול בדם אלא הוא עוזר לכבד למתן ולאזן את רמת היצירה של הכולסטרול (שומן חיוני ביותר לכל תא בגופנו ובעיקר למערכת העצבים ולמערכת ההורמונלית). יתרה מזאת, מחקרים אחרים מוכיחים כי צריכה קבועה של כולסטרול (עד 300 מ''ג ליום) מביאה לעלייה רצויה ברמת הכולסטרול הטוב (HDL). הכולסטרול הטוב מהווה גורם מכריע במניעת טרשת והסתיידות עורקים. עם זאת, צריך להזהיר אנשים הסובלים כרונית מרמות כולסטרול גבוהות בדמם, או אנשים עם בעיות בתיפקודי הכבד וכיס המרה, שלא להיתלות במסקנות של המחקרים האלה, ולא להפריז בצריכת מזונות עתירי כולסטרול, בעיקר כאשר אין צימצום משמעותי באחוז הקלוריות הבא מפחמימות פשוטות וממזונות עתירי עמילן. אנשים אלה צריכים לנהל מעקב צמוד אחר השינויים ברמות הכולסטרול בדמם, עם ההגברה של צריכת כולסטרול במזון, זאת מאחר ולאחוז קטן מאד של אנשים עם כולסטרול גבוה בדם יש ליקוי בתיפקוד הכבד ו/או בכיס המרה אשר משבש את מאזן שומני הדם. מאידך, יש להוקיע את הרופאים הממהרים לרשום תרופות לאנשים עם כולסטרול גבוה מבלי לתת תחילה המלצות תזונתיות נכונות (כמו הימנעות מצריכת מוגזמת של פחמימות וממזונות המכילים שומנים מוקשים ו/או מרגרינה). הם גם אמורים להמליץ על השלמות תזונה חיוניות לאיזון הכולסטרול (ויטמיני B ובעיקר ויטמין B3 שהומלץ ע''י הוועדה העולמית בשנת 2001). הרופאים גם חייבים לנהל מעקב צמוד ומקביל אחר השינויים ברמות שומני הדם, כלומר לאשר ביצוע בדיקות תכופות של שומני הדם. חשוב להדגיש שאם מתחילים טיפול תרופתי להורדת שומני הדם קשה להיגמל ממנו, ולאורך זמן הוא פוגע במערכות שונות בגוף, ובעיקר בכבד ובתיפקודי המוח. © פרופ' חיים גמליאל

אנו עדים למגמה דוהרת בה רופאים ודיאטנים רבים גוזרים על מטופליהם להימנע לחלוטין ממלח כצעד 'חשוב' להגנה מפני יתר לחץ דם ו/או מפני מחלות לב וכלי דם. האמנם כל המפחית בצריכת מלח 'הרי זה משובח'? במשך שנים רבות שררה מחלוקת בין החוקרים בנוגע לשאלה מה היא צריכת נתרן / מלח האופטימלית לשמירה על בריאות הלב וכלי הדם, אך מעולם לא פורסמו מחקרים תכליתיים שתמכו בהימנעות מוחלטת מצריכת מלח / נתרן! אין חולק על כך שצריכה מוגזמת של מלח / נתרן מעלה את הסיכון לאירועים כאלו. עם זאת, כפי שציינתי שוב ושוב בשנים האחרונות, הנחיה לחולים הסובלים מיתר לחץ דם וממחלות לב וכלי דם להימנע לחלוטין מצריכת מלח/נתרן מגבירה את הסיכון לאירועים כאלו! הדגשתי ואני חוזר ומדגיש כי רמת האשלגן בתזונה היא היא הקובעת: כל זמן שאדם מקפיד לצרוך אשלגן ביחס של 2:1 בין הנתרן והאשלגן בהתאמה אין שום הצדקה לגזור עליו להימנע מנתרן. בסדרת מאמרים שפורסמה בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקרים תכליתיים רבי משתתפים, מהם עולה כי צריכת 3-6 גרם נתרן ביום הינה דווקא הטווח האופטימלי למניעת מחלות לב וכלי דם ותמותה מהן!!! מימצאי מחקרים אלו אושרו שוב ושוב במהלך השנים. בחלק מהמחקרים נבחן הקשר בין מדידת הפרשת נתרן ואשלגן בשתן במהלך 24 שעות (כמדד להערכת צריכת נתרן ואשלגן) ובין אירועים קרדיווסקולריים (התקפי לב ואירועים מוחיים) ותמותה. החוקרים מסכמים כי מסקנת המחקרים הללו היא שצריכת 3-6 גרם נתרן ליום לוותה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים, בהשוואה לצריכה רבה מדי או מועטה מדי של נתרן. יתרה מזאת, כפי שעולה מכל המחקרים העדכניים הללו, הפרשה גדולה יותר של אשלגן (אינדיקציה לצריכה מוגברת של אשלגן בתזונה) לוותה בסיכון מופחת משמעותית לאירועים קרדיווסקולריים ותמותה, בהשוואה להפרשת אשלגן נמוכה בשתן (פחות מ-1.50 גרם ליום). משמעות תכליתית: צריכה מוגברת של אשלגן מלווה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים בהשוואה לצריכה מופחתת של אשלגן!!! בהקשר זה הבהרתי בכל הזדמנות, במשך שנים רבות, כי מידת הצריכה של נתרן תלויה בעצם במידת הצריכה של אשלגן. האיזון בין השניים חשוב ואסור לשבש אותו ע"י גזירות של הימנעות מנתרן. המלצתי תמיד לצרוך מלח אשלגני (יחס 2:1 לטובת האשלגן) כמלח בריא יותר לכל אדם וגם לסובלים ממחלות לב וכלי דם, כולל אלו הסובלים מיתר לחץ דם. שימוש קבוע במלח אשלגני מבטיח שהיחס הנכון בין אשלגן לנתרן בגופנו יישמר בקביעות (ראו הערה חשובה בהמשך). מלח אשלגני קיים בצורות שונות וניתן לרכוש אותו במרבית בתי הטבע ובחלק מהמרכולים (אם אין – אל תהססו לבקש שהמוצר יוצע במקום). לרוב המלח הזה מסומן כמלח "דל נתרן" אבל צריך לוודא שהוא מכיל רמה כפולה של אשלגן בהשווא לנתרן. עדיף תכשיר שמכיל רק נתרן ואשלגן ובמחיר סביר, בניגוד למוצרי 'מלח' יקרים אחרים שמכילים רכיבים נוספים, חלקם רק מיקרים את העלות של המלח. אזהרה: כל הנוטלים תרופות "משמרות אשלגן" (לדוגמה: חלק מהתרופות ליתר לחץ דם) צריכים להימנע מתוספת אשלגן, כדי למנוע הצטברות יתר מסוכנת של אשלגן בדם וברקמות (יש לבדוק בעלון התרופה אם יש הנחיה ברורה להימנע מתוספת אשלגן!!!). http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa1311889

למרות ההתרעות הרבות שלנו, אנו ממשיכים להתקל בשטף בלתי פוסק של כתבות ''מדעיות'' המתיימרות להוכיח כי הממתיק הצמחי ''הטבעי'' סטיביה עדיף על פני כל הממתיקים המלאכותיים ''הכימיים''. יתרה מזאת, משרד הבריאות התיר את השימוש בסטיביה. האם טעיתי כאשר פסלתי את השימוש בתמצית הסטיביה כתחליף לסוכר? - המשיכו לקרוא והפנימו... סטיביה (Stevia rebaudiana Bertoni) הינו צמח הגדל בדרום אמריקה ואשר העלים שלו מכילים רכיבים כימיים בעלי מתיקות של פי 150 עד 400 מסוכר רגיל (תלוי בזן ובאיזור הגידול). צריכת תמצית סטיביה כתחליף לסוכר אינה גורמת לעליה בסוכר הדם או באינסולין ולכן נחשבת (בטעות) כבטוחה לשימוש בתזונת חולי סוכרת. תמציות הצמח הגיעו לאחרונה לישראל בשטף גובר והולך, עם מסע פירסום אשר גם טובי המומחים לתזונה מושפעים ממנו והופכים לחסידים שוטים של השימוש בתמציות אלה כתחליף לסוכר עם הסיסמה ש''טבעי'' עדיף על ''כימי''. הפריירים הישראלים לא יודעים כי תמצית הסטיביה הייתה נפוצה בארה''ב בשנות ה- 80 של המאה הקודמת (עת שהיתי בארה''ב) ולאחר זמן קצר הוכרזה מאז ועד היום כמסוכנת לשימוש בגלל הסיבות שיפורטו בהמשך. לפני שאסביר מדוע תמצית זו הינה מסוכנת לכל אדם ובעיקר לחולי סוכרת, צריך לנתץ אחת ולתמיד את המיתוס האומר שחומר ''טבעי'' בריא תמיד יותר מחומר כימי. ניקח כדוגמה להשוואה את הסכרין, הממתיק המלאכותי ''הכימי'', אשר במשך למעלה מ- 50 שנה ניסו כל הטבעונים למיניהם ולעדותיהם לקטול אותו ולפסול אותו לשימוש. תלמידי יודעים כי מאז ומתמיד המלצתי על הסכרין כתחליף הסוכר הבטוח ביותר לשימוש. כחוקר סרטן ליוויתי מוצר זה במשך כ- 30 שנה, כולל בזמן שהופיעו הדיווחים כאילו הוא מסרטן. לא אלאה את הקוראים בפרטים אך אציין כי לא רק שאיננו מסרטן אלא שגם רשות התרופות והמזון (FDA) האמריקאית הוציאה אותו בשנת 2001 מרשימת החומרים המסוכנים וקבעה כי הוא בטוח לחלוטין לשימוש. האם התקשורת עשתה רעש וצילצולים מן הסקופ הזה? - ודאי שלא. למה לעשות את החיים קלים יותר לחולי סוכרת אם אפשר לפרסם עוד כתבה שמודיעה להם שרק תזונה תפלה תושיע אותם? הסקופ הגדול הוא שהסכרין החומר ''הכימי'' המנודה נמצא בטוח לחלוטין לשימוש והומלץ כתחליף לסוכר גם לחולי סוכרת. הסיבה העיקרית - מדובר בחומר אינרטי אחד (המילים הבאות הן ההסבר למילה ''אינרטי''), חסר פעילות ביוכימית, מלבד תחושת מתיקות בקצה הלשון, שאינו חודר לדם ולא נספג ברקמות אלא מסולק מהגוף במלואו בתוך זמן קצר. כעת נשווה אליו את תמצית הסטיביה ''הטבעית'' - תמצית הצמחים אשר הפריירים הישראלים מתלהבים ממנה. לאט לכם - במקום לקבל חומר כימי אחד כדוגמת הסכרין אתם מקבלים בתמצית ''טבעית'' זו למעלה ממאה חומרים כימיים אשר חלקם הינם בעלי פעילות שלילית ביותר: מחקרים שונים הוכיחו כי הסטביוזידים וחומרים כימיים אחרים של צמח הסטיביה נספגים בדם וברקמות הגוף השונות, מצטברים בכבד ובכליות וגורמים לנזקים בלתי הפיכים ככל שהשימוש בהם הולך ומתארך. מה נעדיף? חומר כימי אחד (סכרין) שנבדק ע''י מאות חוקרים בעולם במשך למעלה מ- 50 שנה והוכח כבטוח לחלוטין, או תמצית ''טבעית'' של צמח הסטיביה שמכילה למעלה ממאה חומרים כימיים שחלקם לפחות מסוכנים ביותר לבריאותנו, כפי שמוכח ממחקרים מדעיים אמינים? זו גם הסיבה שמרבית מדינות העולם אוסרות את השימוש בתמצית הסטיביה כתחליף סוכר ואילו בישראל אנו מגלים שהאחראים על בריאותנו שוב ''נרדמים בשמירה'' (ושערוריית רמדיה תוכיח). הפריירים הישראלים לא יודעים שמשווקי הסטיביה טמנו להם עוד מלכודת מתוחכמת: משווקי הסטיביה טוענים כי יש אישור של ה- FDA לשימוש בסטיביה, אבל ''שוכחים'' לציין שההיתר הוא להשתמש בתמצית הצמח כ''תוסף מזון'' ולא כממתיק. זהו הבדל שבין שמים וארץ: כתוסף מזון, כל אחד יכול להשתמש בו על אחריותו העצמית, אבל כממתיק מאושר אסור לשווק אותו כי הוספתו למשקאות ומזונות מסחריים תחשוף צרכנים תמימים לרעלים שבו. ראו זה פלא - לא תמצאו משקה דיאט נפוץ ממותק ע''י תמצית סטיביה (לא, זו אינה טעות – נא המשיכו לקרוא) וזאת משום שה- FDA אוסר את השימוש בו כממתיק בגלל הסיבות שמניתי לעיל. יתרה מזאת, לאנשים פגיעים כמו חולי סוכרת, שימוש בתמצית הסטיביה יכול להאיץ בצורה קיצונית ביותר את הנזקים לכליות שלהם (נפרופתיה) ולרקמות אחרות. שומר נפשו ירחק מתכשירים ''טבעיים'' שכאלה. יחי ההבדל הקטן: האם טעיתי כשכתבתי שאין אישור של ה- FDA לשימוש בתמצית הסטיביה? הרי יש אישור של ה- FDA וגם של משרד הבריאות? האם טעיתי כשכתבתי שאין למצוא משקה דיאט ממותק בתמצית הסטיביה? הרי לאחרונה יצאו לשוק משקאות ממותקים בסטיביה? התשובה היא: לא טעיתי. נקודה. המשפטים הבאים יפתרו לרבים את התעלומה הזאת: מספר חברות הפיקו מצמח הסטיביה חומר כימי אחד שנקרא Rebdioside A או בקיצור Reb-A וביקשו מה- FDA אישור לשווק אותו גם כממתיק ''בטוח'' וגם במוצרי מזון מסחריים. לטענתם, מחקרים שהם ערכו הוכיחו שהחומר הכימי הזה איננו מסוכן לצריכה. ואכן, רשות התרופות האמריקאית נתנה אישור לשימוש בחומר הכימי הזה ומשרד הבריאות שלנו אץ רץ לאשר גם כן את החומר הכימי הזה לשימוש מסחרי. אך כדרכו בקודש, ''שכח'' משרד הבריאות להדגיש כי האישור ניתן רק לחומר הכימי האחד הזה (Reb-A) ולא לתמצית המלאה של הצמח סטיביה. ה- FDA דווקא עושה את ההבחנה הברורה הזו, כאשר עד עצם היום הזה הוא מגביל את השימוש בתמצית המלאה של הסטיביה, כפי שפורט לעיל. מה הן המסקנות מכך: 1. כאשר ''מכשירים'' את השימוש בסטיביה – מדובר רק באישור לשימוש בחומר הכימי היחיד הזה (Reb-A) שבודד מתוך צמח הסטיביה!!! 2. אין שינוי בעמדה המגבילה שימוש בתמצית הסטיביה המלאה שמכילה עשרות חומרים כימיים, חלקם מסוכנים ביותר!!! 3. המשקאות ומוצרי המזון שיצאו לשוק עם ממתיק הסטיביה מכילים רק את החומר הכימי שבודד מהסטיביה (Reb-A). מוצרים אלה לא הומתקו על ידי תמצית הסטיביה המלאה!!! 4. אין מחקרים שמוכיחים שהחומר הכימי שבודד מהסטיביה בטוח לשימוש לאורך שנים רבות, על ידי ילדים, נשים, גברים, נשים בהריון ועוד ועוד. 5. לעומת זאת, שימוש ארוך שנים, על ידי אוכלוסיות רבות ושונות, בממתיקים סכרין, סוכרלוז וגם באספרטם הוכח מדעית כבטוח לחלוטין (ואם קראתם ספר או מאמר שטוען את ההיפך מזה, אנא הבינו, עובדים עליכם. הממתיקים האלה בטוחים לחלוטין – פרטים נוספים ומאלפים אפשר לקבל בקורסים השונים שלי). בסיכום: א. האם הייתי מעדיף את תכשיר הסטיביה ''הטבעי'' על פני התכשירים הכימיים? – בוודאי שלא, שהרי גם הוא כימי לכל דבר ועניין!!! ב. האם התכשיר הכימי ''הטבעי'' מהסטיביה בטוח יותר מהתכשירים הכימיים האחרים? – בוודאי שלא ברור – ימים יגידו!!! ג. האם הייתי מעדיף לתת לילדים, לנשים בהריון ולקשישים מזונות שהומתקו על ידי החומר הכימי ''הטבעי'' שהופק מהסטיביה? – בוודאי שלא. דרושים מעקבים של עשרות שנים של שימוש בתכשיר זה כדי להצדיק מתן בטוח שלו לאוכלוסיות אלה ולאחרות. ד. האם ניתן לתת לילדים, נשים בהריון וקשישים תכשירי מזון ומשקאות דיאט שהומתקו על ידי החומרים הכימיים סכרין (סוכרזית, מתוק וקל, כמו סוכר), ו/או סוכרלוז (סוכרה-דיאט, סוכרה-לייט) ו/או אספרטם ו/או אסוסלפם K ? – בוודאי שכן. עשרות שנים של שימוש בתכשירים אלה על ידי מיליארדי צרכנים שונים ומגוונים בכל העולם הניבו רקורד מרשים ביותר של בטיחות בשימוש בתכשירים אלה, במגוון עצום של מוצרי מזון מסחריים, וכל מי שטוען אחרת טועה ומטעה, לעיתים קרובות ביודעין!!! הוא שאמרנו: בואו ונעדיף מדע ולא דעות שרלטניות !!! © פרופ' חיים גמליאל

בעקבות שאלות חוזרות ונישנות לגבי תכונות הבריאות של האתרוג והאם כדאי להכין מרקחות בריאות ממנו, אני מביא כאן את האזהרה שפירסמתי בפורומים שונים בקשר להכנת מרקחות מאתרוגים ששימשו למצוות ארבעת המינים בחג הסוכות: אקדים ואומר שלמרות היות פרי האתרוג עשיר בחומרי רפואה, אינני ממליץ לאכול את האתרוגים ששימשו אותנו בחג הסוכות וגם לא להכין מהם ריבות ולא סירופ, ולא למצות בעראק או אלכוהול להכנת תמציות רפואיות, ולא להכין מהם בירה ולא לערב ביין ועוד, מהסיבות הבאות: א. יש להבחין בין אתרוג שמגודל בצורה מפוקחת לצורך אכילה (נדיר ביותר) לבין אתרוג שמגדלים אותו לצורך מצוות ארבעת המינים. ב. לצערי, מתברר שאתרוג שמגודל למכירה עבור ארבעת המינים עובר תהליכי ריסוס בחומרים לא מבוקרים ובכמויות גבוהות ומסוכנות עד סמוך לקטיף ! ג. כל מגדל, לעיתים קרובות ללא כל בקרה ו/או פיקוח, מחליט באיזה ריסוס להשתמש כדי לקבל אתרוגים מוגנים מפני מזיקים ונקיים מכנימות ו/או טפילי קליפת הפרי. ד. לדוגמה: קיים חשש סביר ביותר שישנם מגדלי אתרוגים אשר ממשיכים להשתמש בזרחנים אורגניים (כדוגמת דזיקטול, דורסבן ופירינקס), חומרי הדברה אשר נפסלו לשימוש בכלל, ובעיקר בגידול עצי פרי, בגלל שמחקרים הראו כי בניגוד לחומרי הדברה תיקניים שמתכלים מאליהם בתוך ימים או שבועות, הרי שהדזיקטול ודומיו, החודרים לליבת הפרי ולקליפתו, נותרים בגוף האדם במשך מספר חודשים או שנים אחרי אכילת הפרי !!! ה. בעיקר יש להזהיר מפני חשיפת נשים בהיריון ותינוקות לחומרי הדברה אלו, מאחר והם גורמים לעוברים ולתינוקות נזקים בלתי הפיכים !!! ו. בעיקר חשוב ביותר לאסור מתן של מרקחות שהוכנו מאתרוגי החג לנשים בהיריון או מיניקות לצורכי מרפא כמו חיזוק ההיריון, חיזוק העובר, חיזוק האישה/התינוק וכדומה. ז. קבוצה אחרת של חומרים להדברת מזיקים ו/או כנימות בהם עלולים להשתמש מגדלי אתרוגים היא 'כלורו-ניקוטינילים' (כדוגמת קונפידור). מחד גיסא, חומרים אלו בטוחים לשימוש בפירות נאכלים ובתנאי שהשימוש בהם בפרי הדר הופסק לפחות 30 יום לפני קטיף הפרי הנאכל. מאידך גיסא, בגידול אתרוגים למצוות ארבעת המינים קיים חשש סביר שהמגדלים ימשיכו את השימוש בחומרים אלו גם עד הקטיף עצמו כדי להבטיח קבלת אתרוג יפה ונקי מכנימות וממזיקים. ח. אכילת האתרוג שטופל בחומרי הדברה אלו עד סמוך ליום הקטיף מסוכנת אפילו לאחר תום שמונת ימי החג משום שהפרי עדיין מכיל כמויות גבוהות של חומרי ההדברה. בסיכום, ללא תקן ברור ופיקוח צמוד על שימוש בחומרי הדברה בגידול אתרוגים, הייתי ממליץ להימנע מאכילת אתרוגים ששימשו לארבעת המינים בחג הסוכות. בברכת מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, בבריאות טובה ואיתנה תמיד © פרופ' חיים גמליאל

נא לחצו על הקישור הבא:

שוב ושוב פונים אליי צופים ומאזינים להרצאותיי בשאלה, כיצד ייתכן שהפחמימות הן האשמות בשיבוש שומנים הדם, שהרי למדו תמיד שהפחמימות אשמות בשיבוש סוכר הדם? ותשובתי נותרה כפי שהייתה בעשור השנים האחרונות - עודפי הפחמימות בתזונה המערבית הם הם האשמים בכל תסמיני התנגודת לאינסולין (טרום סוכרת), הסוכרת, שיבוש שומני הדם (היפרליפידמיה), טרשת העורקים ומחלות הלב וכלי הדם. במשך שנים רבות הצעתי ואף דרשתי להפחית ל- 35 אחוזים את כמות הפחמימות בתזונה ולהעלות את כמויות השמנים הטובים והחלבונים. המימסד בארץ ובעולם לא שעה לקביעות המדעיות והמשיך להמליץ על תזונה שבה הפחמימות מהוות מעל 50% מהקלוריות היומיות והדבר הוביל כמובן לדהירה של מחלות לב וכלי דם, למרות שכולנו נזהרנו משומנים רוויים ומכולסטרול. את המגמה הזו נגד צריכת יתר של פחמימות ונגד הפחתה דרסטית של כמויות השומן הרווי "הטוב" הנצרכות מידי יום ביומו, הוביל העיתון Scientific American בגליונו שהופיע בשנת 2010 בו היטיב לסכם את הסוגיה הסבוכה הזו. עברו כבר 12 שנה מאז פורסם מאמר מפתח זה, אבל מאז ועד היום הלכו ורבו הפרסומים המדעיים המוסיפים עוד ועוד תמיכה לקו המנחה הראשי של המאמר החשוב הזה. להלן תרגום מילולי מדוייק של מאמר המפתח הזה אשר רבים ראו בו הגרעין החשוב ביותר בעיצוב התפיסה התזונתית המודרנית (ראו הערה בסוף העמוד): ''אִכלו פחות שומנים רוויים!'' זה היה המסר של ממשלת ארצות הברית לציבור ב- 40 השנים האחרונות. מאז שנת 1970 נשמעו האמריקנים למסר והפחיתו את הצריכה היומית של קלוריות שמקורן בשומן רווי. אולם, בתקופה הזמן הזאת הוכפל שיעור השמנת היתר, שולש שיעור התחלואה מסוכרת, ואילו מחלות הלב הן עדיין גורם התמותה מספר אחד בארה''ב. שטף של מחקרים חדשים, וביניהם ניתוח-על (Meta-analysis) של 24 מחקרים מובילים, מורה כעת על הסיבה: ייתכן שהחוקרים הצביעו על החשוד הלא נכון. אפשר שפחמימות מעובדות, שאמריקנים רבים אוכלים אותן היום במקום שומן, מגבירות אף יותר ממנו את הסיכון להשמנת-יתר, לסוכרת ולמחלות לב – ממצא שיש לו השלכות כבדות משקל על הנחיות התזונה החדשות הצפויות להתפרסם השנה. בחודש מארס 2010 התפרסם בכתב העת האמריקני המוביל לתזונה קלינית (American Journal of Clinical Nutrition) מאמר מקיף הכולל ניתוח של נתונים ממחקרים רבים ושונים. במחקר-על זה בדקו את הזיקה בין צריכת המזון היומית המוצהרת של כמעט 350,000 איש ובין הסיכון שיחלו במחלה במערכת הלב וכלי הדם על פני תקופה של 5 עד 23 שנים. הניתוח, שנערך בפיקוחו של רונלד מ' קראוס, מנהל המחקר בטרשת העורקים במכון המחקר של בית החולים לילדים באוקלנד, לא מצא שום קשר בין כמות השומן הרווי שנצרך ובין הסיכון ללקות במחלת לב וכלי דם. הממצא הזה מצטרף למסקנות אחרות שעלו בשנים האחרונות, המערערות על הדעה הרווחת ששומן רווי מזיק ללב כי הוא מעלה את רמת הכולסטרול הכוללת. הדעה הזאת ''מבוססת במידה רבה על השערות שאינן נתמכות בנתונים,'' אומר קראוס. אחד הפגמים בהלך המחשבה הישן הוא ש''רמת הכולסטרול הכוללת אינה מדד טוב כל כך לרמת הסיכון,'' אומר מאיר שטמפר, פרופסור לתזונה ואפידמיולוגיה בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת הרווארד. השומן הרווי אמנם מעלה את רמת הכולסטרול ה''רע'' (LDL) בדם, אבל הוא גם מעלה את רמת הכולסטרול ה''טוב'' (HDL). בשנת 2008, פירסמו שטמפר וחוקרים אחרים מחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי לרפואה של ניו אינגלנד (New England Journal of Medicine) ובו עקבו במשך שנתיים אחר 322 נבדקים הלוקים בהשמנת-יתר מתונה. בשנתיים האלה הקפידו הנבדקים על אחד משלושה משטרי תזונה: א. דיאטה דלת שומן עם הגבלה על כמות הקלוריות, המבוססת על ההנחיות של ''עמותת הלב האמריקנית''; ב. דיאטה ים תיכונית עם הגבלת קלוריות, עשירה בירקות ודלה בבשר בקר; ג. דיאטה דלת פחמימות, בלי הגבלת קלוריות. המימצאים: אף על פי שהנבדקים שהקפידו על הדיאטה דלת הפחמימות אכלו הכי הרבה שומן רווי, היחס בין הכולסטרול ''הטוב'' לכולסטרול ''הרע'' היה הטוב ביותר אצלם, והם הפחיתו כפליים ממשקלם יחסית לנבדקים שאכלו מעט שומן. הממצאים של שטמפר לא זו בלבד שהם מרמזים ששומן רווי הוא לא נורא כל כך, הם אף מלמדים שאולי הפחמימות מזיקות יותר ממנו. במחקר אחר שבו השתתף שטמפר, שהתפרסם ב-1997 בכתב העת של האגודה האמריקנית לרפואה, בדקו 65,000 נשים ודירגו אותן על פי צריכת פחמימות קלות לעיכול ולהטמעה, כלומר פחמימות עם מדד גליקמי גבוה. הם מצאו שהסיכון של נשים ב-20% העליונים בדירוג הזה, כלומר אלה שצרכו הכי הרבה פחמימות קלות לעיכול, לחלות בסוכרת מסוג 2 היה גדול ב-47% מנשים ב-20% הנמוכים של הדירוג. ונתון חשוב לא פחות: כמות השומן שאכלו הנשים לא השפיעה על הסיכון לחלות בסוכרת. מחקר שנערך בהולנד ב-2007 והתפרסם בכתב העת של הקולג' האמריקני לקרדיולוגיה בחן 15,000 נשים ומצא שנשים בעלות משקל עודף ברביעון הגבוה, כלומר אלה שצרכו ארוחות עם מדד גליקמי ממוצע גבוה ביותר (זהו אומדן שמביא בחשבון את גודל המנה) מצויות בסיכון גבוה ב-79% לפתח מחלה של כלי הדם הכליליים לעומת נשים דומות ברביעון התחתון. חלק מן ההסבר למגמות האלה יכול להיות אפקט הנדנדה שיש לפחמימות בעלות מדד גליקמי גבוה על רמת הגלוקוז בדם. התנודות האלה עלולות להמריץ ייצור של שומנים ולעודד התפתחות דלקות, להגביר את צריכת הקלוריות הכוללת ולהפחית את הרגישות לאינסולין, אומר דייוויד לודוויג, מנהל התכנית לטיפול בהשמנה בבית החולים לילדים של בוסטון. האם התפיסה העדכנית בעניין שומנים ופחמימות תתבטא בהנחיות התזונה הפדרליות לציבור האמריקני ב-2010 (הנחיות המתעדכנות אחת לחמש שנים)? הדבר תלוי במהימנות הראיות, אומר רוברט צ' פוסט, סגן מנהל המרכז למדיניות תזונה ועידודה של משרד החקלאות האמריקני. ממצאים ''מבוססים פחות מצורפים לרשימת המטלות הדורשות מחקר נוסף.'' כרגע, מסביר פוסט, המסר העיקרי של הרשויות לציבור האמריקני הוא לצמצם את צריכת הקלוריות בכלל, בלי קשר לסוג המזון. ''אנחנו סבורים שהמסר לצרכנים צריך להיות קצר, פשוט ולעניין,'' הוא אומר. סוגיה נוספת שעומדת לפני הרשויות המפקחות, מציין שטמפר מהרווארד, היא ש''תעשיית המשקאות הממותקים מפעילה שדולה חזקה מאוד ומנסה להטיל ספק בכל המחקרים האלה.'' איש אינו אומר שכולם צריכים להתפטם עכשיו בשומן רווי, גם אם הדבר נשמע מפתה. יש סוגים של שומנים בלתי רוויים, כמו אלה המצויים בדגים ובשמן זית למשל, שיכולים להגן מפני מחלות לב. יתרה מזאת, יש פחמימות עתירות סיבים מסוימות שאין ספק שהן בריאות לגוף. אבל ייתכן שבסופו של דבר יתברר ששומנים רוויים כמעט אינם משפיעים בהשוואה לפחמימות ולסוכרים מעובדים המצויים למשל בדגני בוקר, בלחם, בפסטה ובעוגיות. ''אם מפחיתים את צריכת השומן הרווי ומחליפים אותו בפחמימות עם מדד גליקמי גבוה, לא רק שאין בזה תועלת, ייתכן שזה אפילו מזיק,'' טוען לודוויג. בפעם הבאה שתאכלו טוסט עם חמאה, הוא אומר, תחשבו על כך שהחמאה היא בעצם המרכיב הבריא בו. ------ עד כאן מתוך הכרך של חודש מאי 2010 של העיתון ''סיינטיפיק אמריקן''. תרגום לעברית הופיע גם בסיינטיפיק אמריקן ישראל זמן קצר לאחר מכן. האם יש עוד מה להוסיף? תוכן המאמר הזה מסכם בצורה מעולה את המסרים שהעברתי בעשרים השנים האחרונות, בכל פורום, בכל קורס. כמה קיתונות של ביקורת ספגתי מפי המומחים בגרוש, למרות שחזרתי וטענתי בכל השנים הללו שכל קביעותי מבוססות על מדע ולא על דעות, על עובדות מדעיות חותכות וחד משמעיות ולא על מיתוסים שגויים. סופה של האמת לנצח גם לגבי כל המיתוסים השגויים שהפכו לחלק מהנחיות התזונה המודרניות. במשך שנים רבות ניהלתי מלחמת חורמה נגד המרגרינה והשמנים המוקשים (''שומני טרנס'') והנחיתי להעדיף חמאה (שבכלל אין בה שומנים רוויים רעים אלא רק טובים... זוכרים את ההרצאות???), והמסרים שלי התקבלו לעיתים קרובות כדעות שלי ולא כמדע טהור, עד שהעתון היוקרתי New England Journal of Medicine יצא בקול תרועה רמה נגד השמנים הצמחיים מכילי שומני טרנס וכינה אותם ''המזון הרעיל של המאה''. רק אז הסכימו כולם לדעתי, שהיא תמיד דעת המדע ולא דעה אישית שלי.